רע"א 2994-15 אייל ואח' נ' נאור כהן ייזום והנדסה בע"מ

1. לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (רע"א 45689-03-15, כב' השופטת ו' פלאוט), אשר דחה בקשת רשות ערעור על שתי החלטות דיוניות של בית משפט השלום בפתח תקווה (ת"א 10573-04-14, כב' השופטת ש' קמיר וייס). במסגרת החלטות אלה, נדחתה בקשת המבקשים לגילוי מסמכים ספציפיים ולמענה על שאלון, בשל האיחור הרב בהגשתה. כמו כן, נדחתה, מטעמי יעילות דיונית, בקשתם לאחד את הדיון בהליך עם הדיון בתביעה מקבילה שהגישה כנגדם המשיבה.

2. ביום 6.4.2014, הגישה המשיבה לבית משפט השלום בפתח תקווה תביעה לתשלום דמי שימוש ראויים בגין השימוש שעושים המבקשים במקרקעין שבבעלותה החלקית (להלן: תביעת דמי השימוש). בראשית חודש יוני 2014, הורה בית המשפט על ביצוע גילוי מסמכים הדדי בתוך 30 יום, ובשלהי אוקטובר 2014 הודיעה המשיבה למבקשים כי תעביר את תצהיר הגילוי מטעמה במקביל לקבלת תצהיריהם. המבקשים לא הגיבו, וביום 2.12.2014 שב בית המשפט וקצב לצדדים 30 יום לשם השלמת ההליכים המקדמיים. דא עקא, רק לאחר שהמשיבה הגישה בקשה למחיקת כתב ההגנה מטעמם, הודיעו המבקשים לבית המשפט – במסגרת תגובתם לבקשה – כי המציאו תצהיר גילוי מסמכים כללי, וטענו כי יידרשו להם 30 יום נוספים לשם הכנת תצהירי גילוי המסמכים הספציפיים והמענה לשאלון. במקביל, דרשו המבקשים, לראשונה מאז החל ההליך, כי המשיבה תעביר אף היא תצהירי גילוי מסמכים ספציפיים ומענה לשאלון. בהחלטתו, נמנע בית המשפט קמא ממחיקת כתב ההגנה, והעניק למבקשים ארכה להשלמת תצהיריהם. עם זאת, בהעדר נימוק ראוי לאיחור, דחה בית המשפט את הדרישות שהעלו המבקשים לאחר חלוף המועד שקצב להשלמת ההליכים המקדמיים.

ביום 20.10.2014 הגישה המשיבה תביעה נוספת, ובה התבקש בית משפט השלום בפתח תקווה להורות על פירוק השיתוף במקרקעין האמורים (להלן: התביעה לפירוק השיתוף). בעקבות צעד זה, הגישו המבקשים בקשה לאיחוד הדיון בשתי התביעות. אולם, בית המשפט קמא דחה את בקשתם בנימוק כי איחוד הדיון "יגרום לסרבול ההליך המשפטי". בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטות אלו לבית המשפט המחוזי נדחתה, ומכאן הבקשה שלפנינו.

3. אקדים ואומר כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. ראשית, כפי שציין בית המשפט המחוזי, מדובר בהחלטות דיוניות אשר ערכאת הערעור תתערב בהן רק כשהן עומדות בניגוד לדין, או גורמות עיוות דין למי מן הצדדים. אינני מוצא ממש בטענתם הסתמית של המבקשים כי צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, ביקש להרחיב את היקף הביקורת על החלטות אחרות של הערכאות הדיוניות – דוגמת אלה שלפנינו (ראו, למשל, רע"א 8113/14 ונטורה קינג נ' אופיר טורס בע"מ (15.3.2015), שצוטט על ידי בית המשפט המחוזי; רע"א 2292/11 זקס נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (25.7.2011)). לפיכך, גם אם ניתן היה להגיע לתוצאה אחרת מזו שאימץ בית משפט השלום, אין בכך כדי להביא להתערבות ערכאת הערעור.

דברים אלה יפים בקל וחומר בענייננו. הלכה מושרשת היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן אך במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית או ציבורית, החורגת מתחום עניינם הפרטני של הצדדים (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). לאור אופיין הדיוני המובהק של ההחלטות מושא הערעור, ברי כי אין מקום להיעתר לבקשת רשות הערעור שלפנינו. המבקשים אמנם טוענים לקיום ממד עקרוני בבקשתם – זאת, בשל קיום חוסר אחידות שיפוטית כביכול, ובשל הצורך בהכרעה עקרונית באשר למתחם הראוי של שיקול הדעת שיש להפקיד בידי הערכאות הדיוניות. אולם, אין בטענות אלה כדי לטשטש את העובדה שההכרעה בעניינם תקום, או תיפול, על טיב האיזון שערך בית המשפט בנסיבות הקונקרטיות שלפנינו. משכך, אין להיעתר לבקשה.

אוסיף, כי לא מצאתי פגם בהחלטות הערכאות הראשונות אף לגופן. אשר לסוגיית גילוי המסמכים, נראה כי בית משפט השלום איזן כהלכה בין השיקולים השונים שעל הפרק. מחד גיסא, בית המשפט דחה את דרישותיהם המאוחרות של המבקשים, אשר הוגשו תוך התעלמות מוחלטת מסד הזמנים שקבע, ובצורה ששיקפה "זלזול בוטה" בהוראותיו – כלשונו. מאידך גיסא, נמנע בית המשפט ממחיקת כתב ההגנה מטעם המבקשים, ובכך הותיר את ההכרעה במגרש המהותי. בית המשפט המחוזי ציין כי מגרירת הרגליים של המבקשים עולה שלא היה להם צורך ממשי בדרישות המאוחרות שהעלו, ומכאן שדחייתן אינה כרוכה בעיוות דין. אף אם לא אקבל הנחה זו במלואה, הערכאה הדיונית אשר ממונה על ניהול הדיון בצורה יעילה רשאית להביא בחשבון את התנהגות הצדדים בבואם לבקש סעד דיוני באיחור ניכר. כמובן, הכל עניין של מידה. לעיתים, בית המשפט ימצא לנכון לערוך איזון של קבלת בקשה באיחור בכפוף להטלת הוצאות. אך פתרון זה אינו הפתרון המתאים לכל דיון. נדמה כי שיקול הדעת של בית המשפט אינו מצדיק התערבות.

אשר לאיחוד ההליכים, בית המשפט קמא מצא כי הסרבול הכרוך באיחוד הדיונים עולה, בנסיבות העניין, על התועלת הכרוכה בכך – ככל שהיא קיימת. החלטה מעין זו, אף היא מופקדת בידי הערכאה הדיונית ולא מצאתי שנפלה טעות בהחלטתה. עוד יש לזכור כי עמדתו זו של בית המשפט קמא, אומצה על ידי בית המשפט המחוזי. מכל מקום, לאור סילוקה על הסף של התביעה שכנגד אותה הגישו המבקשים במסגרת תביעת פירוק השיתוף, דומה שהטענה בדבר דמיון מהותי של הטענות המועלות במסגרת שני ההליכים איבדה ממשקלה, ואף משום כך איני מוצא להתערב בהחלטת הערכאות הראשונות בעניין. אמנם, מדובר בהתפתחות שהתרחשה לאחר מתן החלטת בית המשפט המחוזי מושא בקשה זו. אולם, מאחר ועסקינן בבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי, ולא בערעור בזכות, אין מניעה להידרש בעניינה גם לשיקולים מעשיים.

4. הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה במסגרת הליך זה בסך 12,000 ₪.

           ניתנה היום, ט"ז באלול התשע"ה (31.8.2015).