רע"א 28919-11-15 כ. נ' מילוגרם ואח'

1. בפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (כב' השופט העמית משה סובל) (עש"א 55499-08-15) אשר דחה את ערעורה של המבקשת על החלטת כב' רשם ההוצל"פ אשר דחה את בקשתה שהוגשה בטענת "פרעתי", בהתאם לסעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967.

משמעות דחיית בקשתה, ביצוע צו לפינוי המבקשת מנכס ברחוב** (להלן: הנכס).

2. המבקשת דיירת מוגנת בנכס והמשיבים הינם הבעלים, מכוח היותם יורשים של בעלי הנכס שהושכר בשכירות מוגנת למבקשת ולבעלה המנוח (להלן: המנוח).

ראשיתו של הסכסוך בין הצדדים בתביעת פינוי שהוגשה על ידי הבעלים דאז נגד המבקשת והמנוח, בעילה כי הדיירים בנו בנכס.

במסגרת הדיון שהתקיים ביום 23.12.97 בבית משפט השלום בפתח תקוה, ציין המנוח כי לא הייתה לו כוונה לבנות וכי "אני מוכן שיינתן היום פס"ד לפינוי, אם אני אבנה, אני יפונה, אני אתייעץ עם עו"ד".

בסופו של יום ולאחר שב"כ הבעלים ציין כי מקובל עליו כי יינתן צו פינוי מותנה, ולאחר שניתנה אפשרות למנוח להיוועץ – הודיעו הצדדים על הסכמה לקבלת אשר הומלץ על ידי בית המשפט.

בהתאם ניתן פסק דין (השופט שנלר), כדלקמן:

"1.   בהתאם להסכמת הצדדים, ניתן בזאת צו פינוי כנגד הנתבעים, המחייבם    לפנות את הנכס המצוי ברח' ***, הידוע ...

2. צו הפינוי ייכנס לתוקפו, אך ורק אם יבצעו הנתבעים ו/או מי מהם ו/או מי מטעמם, בניה כלשהי, בין בבית ובין בחצר, לרבות שיפוץ כלשהו – אם לא יקבלו אישור מראש ובכתב מהתובעים ו/או מבא כוחם, לביצוע האמור.

        ..." (להלן: פסק הדין לפינוי).

3. בחודש אפריל 2015 פתחו המשיבים תיק הוצאה לפועל לביצוע פסק הדין לפינוי, בטענה כי המבקשת הפרה את פסק הדין בשל בניה ושיפוצים שערכה בנכס וכשהמבקשת מצדה עתרה לביטול הפינוי, כאשר רשם ההוצל"פ קבע כי מדובר בטענת "פרעתי". כך ניסתה המבקשת להסביר כי כל שארע, שהמנוח, קבלן שיפוצים, הניח ארגזים ובהם כלי עבודה ואלו סולקו לאחר שהמשיבים הודיעו כי האמור אינו מקובל עליהם.

מנגד, המשיב בתצהירו טען כי בשנים 1996 ו-1997 צילם והנציח את המצב כפי ששרר בנכס בסמוך ובעת הדיון בתביעה הקודמת, וכי לאחר פטירת הוריו התקשר אליו בנם של הדיירים (להלן: הבן) על מנת לבחון אפשרות רכישת הנכס על ידו במחיר מופחת או הסכמה אחרת, וכשבנוסף ציין כי הוא עתיד להתחתן וברצונו להגדיל את הבית ולבנות בגדרו יחידה נוספת לעצמו. ואכן התקיימה פגישה במהלך שנת 2004 אשר בה לא הסכימו המשיבים לרכישה במחיר מופחת או הסכמה אחרת וכי באותו מועד התרשם שלא נעשו שינויים בנכס.

אולם, מצילומים ובדיקה בשנים 2014-2015 עלה כי נבנה מבנה נוסף וכך גם נבנתה רצפה וכן נבנתה חומת בלוקים בחזית ועוד.

רשם ההוצל"פ קיבל את גרסת המשיבים וקבע כי אכן המבקשת ו/או בני ביתה הפרו את פסק הדין לפינוי, במובן שבנו במתחם החצר יחידת דיור קטנה צמודה לבית המרכזי, בה ככל הנראה השתכנו הבן ומשפחתו וללא קבלת רשות. כך גם ריצוף החצר שנעשה ללא קבלת רשות. תימוכין למסקנתו, בהעדרותו של הבן ואף סירובה של בת המבקשת להעיד לטובת גרסת אמה.

רשם ההוצל"פ לא התעלם ממצבה הקשה של המבקשת, לרבות מחלתה, אולם מנגד ציין כי מדובר בשכר דירה חודשי בסכום של 260 ₪ בלבד. אכן לא כל הפרה תביא להפעלת הסנקציה אולם בנסיבות דנן מדובר על סעד לפינוי שהוא זה המעוכב . עוד צוין כי ההפרה גם לא תוקנה במלואה.