רע"א 27786-09-15 עובדים להתיישבות חקלאית נ' עמק הירדן ואח'

על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת ע' גולומב) מיום 09.09.2015 בת"א 831-09-15.

פסק דין

1.על קרקע בשטחה של המבקשת מקיימת המשיבה 2 (להלן: החברה) עבודות גריסת סלעים, אותן חפצה המבקשת להפסיק כעת. עבודות הגריסה מתבצעות במסגרתו של מכרז, שגובש באמצעות משרדי ממשלה שונים, אשר מטרתו להתמודד עם טפיל מסוים הגורם לנגעים בעור. טפיל זה מופץ באמצעות שפני סלע, ועל כן אחת הדרכים להפחתת המפגע היא באמצעות פינוי מערומי סלעים. עפ"י ההסכם אשר נחתם בין החברה לבין המשיבה 1 (להלן: המועצה) ביום 26.06.2014 (להלן: ההסכם), תקופת העבודות הוגבלה לארבעה חודשים (לאחר מכן היא הוארכה עד ליום 31.12.2015). עוד סוכם, כי החברה איננה זכאית לתשלום כספי בגין עבודתה, שכרה גולם בדמות מתן ההיתר לגרוס את הסלעים ולסחור בהם.

2.בית המשפט קמא דחה את הבקשה למתן צו מניעה זמני אשר יאסור על החברה להמשיך בעבודות הגריסה. נקבע, כי אף אם אין בנמצא הסכם כתוב המאפשר לחברה לבצע עבודות בתחומי המבקשת, ברי כי העבודות נעשו בידיעת המבקשת ובהסכמתה המלאה. מי שכיהן באותה העת כיו"ר המבקשת נכח בכל המפגשים שקדמו לחתימה על ההסכם, כאשר במפגשים אלו הוזכרו מפורשות גם עבודות הגריסה, והגורמים הנוגעים בדבר אף נתנו דעתם להפחתת המטרד לתושבים ככל הניתן.

עוד צוין השיהוי בהגשת התביעה, כאשר אין חולק שהמבקשת העלתה את הסתייגותה מעבודות הגריסה כבר ביוני 2015, כאשר הגישה תביעה מספר חודשים לאחר מכן, לאחר שעבודות פינוי הסלעים הסתיימו והחל שלב הגריסה. מהעבר האחר קבעה כב' השופטת קמא, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת החברה. מעבר לעובדה כי מפגעי אבק או רעש נטענו באופן כללי, הרי שהפסקת העבודות כעת, לאחר שהחברה פעלה בהתאם למחויבותה ולחוזה עליו חתמה, תוך ביצוע כל התנאים להפחתת המפגע לתושבים, יסב לה נזק כלכלי משמעותי.

3.בבקשת רשות ערעור שהניחה לפניי מלינה המבקשת כנגד החלטה זו וטוענת, כי מעולם לא נתנה הסכמתה לביצוע עבודות הגריסה בתחומה. עדכון כללי של מי מנציגיה אינו תחליף להסכמתה המפורשת. לגרסתה, ידעה באופן כללי על הצורך בגריסה, אלא שייחסה צורך זה ליישום הפרוייקט ולא לצרכיו המסחריים של הקבלן. עוד נטען, כי מסמכי ההתקשרות בין המועצה לחברה לא עמדו לעיונה של המבקשת, כי אם לאחר שפנתה לבית המשפט, וכי בנסיבות מעין אלה מתייתר הצורך בהגשת חוות דעת לעניין מטרד האבק, שכן הוא אינהרנטי לעבודות מסוג זה.

4.לאחר עיון בבקשה על נספחיה מצאתי לדחות את הבקשה, בגדרה של תקנה 406 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, משלא ראיתי כי היא צריכה תשובה. הטעמים שהטעימה כב' השופטת קמא מקובלים עלי, ובטעמים שמטעימה עתה המבקשת אין כדי לשנות מהם כלשהו. מעבר לעובדה כי אין בפי המבקשת דבר לעניין השיהוי הניכר שבהגשת תביעתה, הרי שביהמ"ש קמא הדגיש היטב כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבות, נוכח ההסכמים החוזיים שנחתמו, תיחומם בזמן, והנזק הכלכלי הניכר העלול להיגרם כתוצאה מהפרת ההסכם בין השניים. עוד מובא במניין שיקוליי, כי אין מדובר בביצוע עבודות עפ"י גחמת המועצה, כי אם מתוך פרויקט רחב היקף, שכל עניינו מיגור טפיל העלול לגרום נזק בריאותי לתושבי האזור, לרבות תושבי המבקשת.

מובן, כי אין באמור כדי לקבוע מסמרות באשר לתביעה גופה, שתמשיך ותתנהל בפני בית המשפט קמא כסדרה.

5.הבקשה נדחית, אפוא, וממילא מתייתר הצורך בבירור הבקשה לעיכוב ביצוע שהגישה המבקשת.

6.הואיל ולא נתבקשה תשובה לא אתן צו להוצאות.

ניתן היום, ז' תשרי תשע"ו, 20 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.