רע"א 26525-06-15 טויסיג(המנוח) ואח' נ' קופת חולים לאומית

בקשת רשות לערער על החלטות בית משפט השלום בפ"ת (כב' הש' א. רוטקופף) מיום 10.5.15 (להלן - ההחלטה הראשונה) מיום 28.5.15 (להלן - ההחלטה השניה) ומיום 31.5.15 (להלן - ההחלטה השלישית), שעיקרן החלטות דיוניות הנוגעות לדיון ההוכחות אשר נקבע לצדדים ליום 13.7.15.

במסגרת ההחלטות הנזכרות הורה בית משפט קמא כי העדויות כמו גם סיכומי הצדדים ישמעו בע"פ וכי אין צורך בהקלטת הדיון, כך נדחתה בקשת המבקשים לקביעת דיון נוסף לחקירתו של מומחה מטעמם, וכן נדחתה בקשת המבקשים להורות למנהל החטיבה הרפואית מטעם המשיבה לענות על שאלון שנשלח אליו או לחלופין להורות על זימונו לחקירה.

הנדרש לנדון

1.התובעים, יורשי עזבונה ותלויה של המנוחה שרה חיה טויסיג ז"ל אשר הלכה לבית עולמה ביום 2.1.06 (להלן - המנוחה), הגישו תביעה נזיקית בגין רשלנות רפואית שעניינה אי ביצועם של טיפולים שעשויים היו למנוע או לעכב את פטירת המנוחה ממחלת הסרטן בה לקתה.

2. ביום 1.7.14 ניתנה החלטת בית משפט קמא לפיה התיק נקבע לדיון הוכחות וסיכומים בע"פ ליום 18.5.15. ביום 17.7.14 ניתנה החלטת בית המשפט המאפשרת למבקשים לשלוח שאלון אחד מרוכז לכלל עובדי המשיבה.

ביום 26.10.14 ניתנה החלטה לפיה מטעמי בית המשפט ידחה דיון ההוכחות ליום 13.7.15.

3. לאחר המפורט לעיל, ובהתייחס לבקשות שונות שהוגשו ע"י המבקשים, ניתנו החלטות בית המשפט נשוא הבקשה, כמפורט להלן –

ההחלטה הראשונה (אשר למעשה חוזרת על ההחלטה מיום 1.7.14) קובעת כי העדויות והסיכומים ישמעו בע"פ ביום אחד של דיונים וכי אין מקום להקלטת הדיון.

באשר להחלטה זו מלינים המבקשים כי שמיעת הדיונים וחקירת העדים ביום אחד אינה סבירה ואינה אפשרית בנסיבות העניין נוכח מספר העדים הרב וכי לא ניתן כל נימוק לאי אישור הקלטת הדיון.

בהחלטה השנייה – נדחתה בקשת המבקשים לקבוע מועד דיון הוכחות נוסף בו ישמע פר' טיאנו כיוון שזה הודיע שלא יוכל להתייצב למועד אשר נקבע ע"י בית המשפט ולא ישהה בארץ באותה עת. בית המשפט דחה הבקשה אחר קבע שמועד ההוכחות נקבע לפני זמן רב ואין מקום להגשת הבקשה בשלב זה.

לעניין זה טוענים המבקשים כי יש בהחלטה זו כדי לפגוע בזכויותיהם להביא את כלל הראיות העומדות לצידם ואין לחסום אותם אך ורק בשל כך שהמומחה מטעמם הבהיר כי אין ביכולתו להתייצב לדיון הנדון.

בהחלטה השלישית דחה בית המשפט את בקשת המבקשים להורות למנהל אגף הרפואה אצל המשיבה להשיב על שאלון המופנה אליו או לזמנו כעד לצורך חקירתו וזאת כיוון שמצא שאין באמור לקדם את העניין הנתון במחלוקת בין הצדדים.

גם לעניין זה טוענים המבקשים כי יש באמור משום פגיעה בזכותם להוכחת התביעה באמצעות הבאת ראיות אפשריות מצידם.

4. המשיבה טוענת, מאידך, כי עסקינן בתביעה אשר ראוי היה שלא תוגש כלל שכן ע"פ הרשומות הרפואיות אשר הוצגו לבית המשפט, המנוחה ובני משפחתה התבקשו פעם אחר פעם להגיע לטיפולים שונים אלא שהם סירבו, וכעת הם תובעים את המשיבה על מחדליהם שלהם.

לגופם של דברים טוענת המשיבה כי על דרך הכלל לא תתערב ערכאת הערעור בהחלטות דיוניות של בית משפט קמא ובנדון עסקינן בהחלטות דיוניות גרידא אשר ניתנו ע"פ שיקול דעתה של הערכאה הדיונית המכירה את התיק, יכולה להעריך את פרק הזמן שידרש לשמיעת העדים בו, את נחיצות העדים, אופן שמיעתם ואופן הגשת סיכומי הצדדים בנסיבות העניין. בנדון, ההחלטה הקובעת את התביעה לשמיעת ראיות ניתנה חודשים רבים קודם למועד ההוכחות כך שהיה בידי המבקשים זמן רב לכלכל צעדיהם ולזמן את עדיהם, ואין מקום לאפשר את דחיית סיומו של ההליך בשל מחדליהם.

כמו כן אין כל מקום להתערב בהחלטת בית המשפט לעניין השאלון, שכן המבקשים הציגו למשיבה לא פחות מ – 11 שאלונים שהכילו מאות רבות של שאלות . שאלונים מסוג זה אינם סבירים וכל מטרתם להפעיל לחץ על המשיבה ועובדיה . מתוך שכך קבע בית משפט קמא כי יש לצמצם את השאלונים לשאלון אחד מרוכז באורך הגיוני. והנה, אחר החלטת בית המשפט המורה למבקשים להציג למשיבה שאלון אחד בלבד, הציגו המבקשים למשיבה שני שאלונים כאשר הראשון מופנה לרופאה המטפלת והשני למנהל האגף הרפואי של המשיבה שעניינו בנהלי המשיבה. המשיבה השיבה לשאלון הראשון ואולם התנגדה ליתן מענה לשאלון השני שכן ענינה של התביעה ברשלנות רפואית לפיכך אין מקום להפנות שאלונים למנהל אגף הרפואה אשר לוּ יחוייב ליתן מענה לשאלונים מסוג זה בכל תביעת רשלנות לא יוכל למלא את תפקידו באופן ראוי. זאת ועוד, כיוון שעיקרו של השאלון עוסק בנוהלי המשיבה, טוען ב"כ המשיבה כי ערך בירור ומצא כי למשיבה אין נהלים בעניינים נשוא השאלון מעבר להוראות משרד הבריאות, כמו כן הבהיר ב"כ המשיבה כי מנהל אגף הרפואה עזב את תפקידו לאחרונה וטרם מונה לו מחליף. בית משפט קמא קיבל טענותיה אלו של המשיבה ודחה הבקשה ליתן מענה שאלון המופנה למנהל אגף הרפואה או זימונו לדין.

לעניין הקלטת הדיון, מבהירה המשיבה כי כל עוד לא תישא בעלויות ההקלטה מותירה המשיבה עניין זה לשיקול דעת ביהמ"ש על אף שלא נפל כל פגם בהחלטת בית משפט קמא בעניין זה.

באשר להחלטה הנוגעת לאי מתן היתר לזימונו של פר' טיאנו, טוענת המשיבה, כפי שציין בית משפט קמא, ההחלטה על הדיון נקבעה לפני זמן רב והיה על המבקשים לזמן המומחה מבעוד מועד, הסיבה לאי יכולתו להגיע לדיון נבעה מכך שהודעה על מועד הדיון נמסרה לו אך ורק זמן קצר קודם לדיון, לפיכך על המבקשים לשאת בתוצאות מחדלם, לבד מכך חוות דעתו של פר' טיאנו אינה מתייחסת כלל לשאלת האחריות אלא אך ורק לנזק נפשי נטען שנגרם לאחד מהמבקשים ואין הוא מתייחס לנזקי כלל היורשים והתלויים, כך שהנזק שיגרם מאי שמיעתו אינו משמעותי.