רע"א 26182-01-17 שטנדל נ' עיריית ערד

בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש השלום בבאר שבע (כב' השופטת אורית ליפשיץ) מיום 12.12.16 בת"א 28956-01-15 לפיה נדחתה בקשת המבקש להורות על שינוי סדר הבאת הראיות בתיק.

לאחר שעיינתי בבקשה מצאתי לעשות שימוש בסמכותי בהתאם לתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 ולהורות על דחייתה בלא צורך בקבלת תגובת המשיבה.

ברקע הדברים תביעת מי ששימש כיועץ משפטי חיצוני של עיריית ערד, אשר בינו לעירייה היה הסכם למתן שירותים מיום 23.3.04 אשר תוקפו הסתיים ביום 31.12.09, אלא שבפועל, הסתיים ההסכם בהודעת העירייה מיום 20.1.08 שבמהותה הייתה הודעת ביטול שניתנה על ידי מי שהיה ראש העירייה. לטענת המבקש, ביטול ההסכם היה שלא כדין ולכן זכאי הוא לרווחים שנמנעו ממנו לתקופה החוזית שמיום ביטול ועד לתום התקופה החוזית. לשיטת המבקש, הגנת העירייה, אשר בתמצית אישרה את ההסכם שבין הצדדים, אולם נימקה את ביטולו בשל נסיבות מוצדקות, הינה טענת "הודאה והדחה", כלומר מדובר באישור לטענותיו והמשמעות הינה שנטל השכנוע עובר לעירייה וכי עליה להוכיח שביטול ההסכם היה כדין. בביהמ"ש קמא (כמו גם בנימוקי הבקשה), עלתה טענה מרכזית בפי המבקש ולפיה ככול שביהמ"ש לא יקבל טענתו, הרי מארג הראיות שידרש הוא להביא לביהמ"ש לשמיעת התיק יהיה אדיר ואף עלול הוא להיכשל בהרחבת יתר. מאידך, כפי שעלה בביהמ"ש קמא, נציג המשיבה טען כי אמנם יש הודאה ביסודות עובדתיים אולם אין הודאה בטענות התובע.

ביהמ"ש קמא בהחלטתו מיום 12.12.16 קבע כי:

"לאחר שעיינתי בכתבי הטענות מטעם הצדדים ושמעתי את טענות הצדדים בפניי, אינני סבורה כי במקרה בפניי עולה המקרה כדי הודאה והדחה. על מנת שביהמ"ש יקבע כי טענות הנתבעת עולות כדי הודאה והדחה, על הנתבעת להודות בכל העובדות נשוא כתב התביעה, מה שכאמור לא עולה מכתב ההגנה של הנתבעת, ומשכך, אין מקום להורות לנתבעת להתחיל בהבאת ראיותיה."

בתמצית, טוען המבקש כי החלטת ביהמ"ש השלום אינה תואמת את גישת הפסיקה לפיה, לצורך קבלת טענת הודאה והדחה די בהודיה בעובדות העיקריות התומכות בעילת התביעה, ואין צורך והכרח בהודאה בכל עובדות כתב התביעה כפי שציין ביהמ"ש.

דיון

כפי שכבר הוקדם, מצאתי שדין הבקשה להידחות.

ע"פ סע' 1(6) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור) תשס"ט – 2009, לא תינתן רשות ערעור על החלטה שעניינה סדר הבאת הראיות.