רע"א 25692-06-15

על החלטת בית המשפט השלום בעפולה (כב' השופטת ת' ניסים - שי) בתא"ק 14633-10-13 מיום 20.05.2015

פסק דין

1.המבקש תבע את המשיבים כי ישלמו לו סך כ-56,000 ₪, כשהוא טוען כי השניים לא שילמו לו את מלוא התמורה עבור סחורה שמכר להם.

ביום 30.01.2014 ניתן פסק דין בהעדר הגנה, המחייב את המשיבים במלוא הסכום הנתבע.

המשיבים ביקשו לבטל את פסק דין כשהם טוענים, כי כתב התביעה לא הומצא לידיהם כדין. לגופה של תביעה הם טענו, כי לא קיבלו את הסחורה שהמבקש טוען כי מכר להם. אדרבא, הוא שחייב להם כסף רב, בגין עסקאות קודמות שנתקיימו ביניהם.

2.בית המשפט קמא דחה את טענת המשיבים, לפיה כתב התביעה לא הומצא לידיהם כדין. עם זאת הוא נענה לבקשה וביטל את פסק הדין, משנוכח בקיומם של סיכויי הגנה שאינם מבוטלים. המשיבים חויבו בהוצאותיו של המבקש בסך של 2,000 ₪.

3.בבקשת רשות לערער שהניח לפניי מלין המבקש על החלטה זו. הוא טוען, כי פעמים רבות נמנעו המשיבים במפגיע מלקבל או מלאסוף דברי דואר הנוגעים לתביעה, ותצהיר עובד הדואר מוכיח זאת. עוד נטען בבקשה, כי גרסת המשיבים אינה מתקבלת על הדעת, שכן אלמלא קיבלו סחורה אותה הזמינו, ודאי היו פונים לדרוש את המגיע להם. לסיום מוסיף המבקש וטוען, כי סכום ההוצאות שנפסק הינו נמוך, ואינו משקף נכונה את הוצאותיו בפועל.

4.לאחר עיון בבקשה על נספחיה לא ראיתי כי היא צריכה תשובה, ולכן אדחנה על אתר, בגדרה של תקנה 406 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. כפי שקבעה השופטת הנכבדה קמא, כתבי בית הדין הומצאו למשיבים כדין. משכך, אין מקום לביטולו של פסק הדין מחמת הצדק, כי אם לפי שיקול דעתו של בית המשפט. בכגון דא עליו לשקול שניים: הטעם למחדל (שבאי־הגשת כתב הגנה), וסיכויי ההגנה, כאשר הטעם השני הוא עיקר (רע"א 2694/92 אינ' אליהו פבר נ' הסוכנות היהודית לא"י (5.8.1992)). לא זו אף זו, אם קיימים, ולו לכאורה, סיכויי הגנה מפני התביעה, ראוי לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר הגנה, כאשר על המחדל יכפר המבקש בתשלום הוצאות (רע"א 1119/05 גולדסיל בע"מ נ' ביליה רוברט – נכסים ובניין בע"מ (27.2.2005)).

5.בית המשפט קמא הלך בתלם זה שחרצה ההלכה הפסוקה, עשה שימוש בשיקול דעתו, ומשמצא כי מתקיימים סיכויי הגנה ראויים לשמם, ביטל את פסק הדין. בשיקול דעת זה לא מצאתי כל טעם ראוי להתערבותי. אגב כך אומר, כי טענותיו של המבקש כנגד סיכויי ההגנה, לפיהם אין היגיון בטענות המשיבים וכד', אינן עשויות להועיל, באשר אלו צריך שתיבחנה בבוא העת. לשם כך יש ליתן למשיבים את יומם בבית המשפט, וסופו של יום יפסוק בית המשפט כאשר יפסוק.

ככל הנוגע לטענה לפיה פסיקת ההוצאות לא היתה מספקת אומר, כי עניין זה הוא מן העניינים שאין נותנים בהם רשות לערער, מה גם שפסיקת ההוצאות נחזית להיראות סבירה לפי נסיבות העניין.

6.אשר על כן, ומשום הטעמים הללו, הנני דוחה את הבקשה. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ד' תמוז תשע"ה, 21 יוני 2015, בהעדר הצדדים.