רע"א 2552/16 זינגר נ' חברת יהב

1. השאלה שבמחלוקת: תכתובת דואר אלקטרוני כראיה.

           בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ה' סילש) מיום 20.3.2016 בת"א 63160-11-15, שבמסגרתה נדחתה בקשת המבקשים לפסילת ראיות, בדמותן של תכתובות דואר אלקטרוני.

רקע ובקשת פסילת הראיות

2. המשיבה 1, חברת יהב חמיאס טכנולוגיות (1990) בע"מ (להלן: החברה), הגישה תביעה נגד המבקשים ונגד המשיבים 2-4. כעולה מהחלטת בית המשפט המחוזי, כך טוענת החברה בתביעתה: גדעון ברגר (המשיב 2; להלן: גדעון) הועסק אצל החברה עד לחודש יוני 2015, ולימים נודע לה כי במהלך שנות עבודתו אצלה שימש 'סוס טרויאני' והעביר חלק ניכר מפעילותה העסקית של החברה – לקוחות, ספקים, הזדמנויות עסקיות וקשרים – למיזם משותף של בנו, עומר ברגר, שהועסק אף הוא למשך תקופה קצרה בחברה (המשיב 3; להלן: עומר) ושל יהודה זינגר (המבקש; להלן: יהודה), באמצעות חברות שבבעלותו של יהודה.

3. לתמיכה בטענותיה הללו של החברה, צורפו לכתב התביעה העתקי עשרות הודעות דואר אלקטרוני שונות המלמדות, לשיטת החברה, על אורכה ועל היקפה של התרמית הנטענת. יחד עם הגשת התביעה הגישה החברה גם בקשה לעיקולים זמניים, וגם לבקשה זו צורפו העתקי הודעות דוא"ל אֵלו יחד עם העתקי הודעות נוספות.

4. במהלך הדיון בבקשה לעיקולים זמניים העלה יהודה טענות נגד קבילותן של הודעות הדוא"ל, ולאחר מכן הגיש בקשה בכתב לפסילת הראיות הללו. בבקשה טען כי הודעות אלו הושגו באמצעים בלתי-חוקיים ולפיכך אינן יכולות להוות ראיה קבילה בבית המשפט. נטען כי למסקנה זו יש להגיע על סמך סעיף 13 לחוק האזנת סתר, התשל"ט-1979; לחלופין, על סמך סעיף 4 לחוק המחשבים, התשנ"ה-1995; ולחלופי חלופין, על סמך סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981. בבקשה צוין עוד, כי יש חשיבות להכריע ולפסול את הראיות כבר בשלב מקדמי זה של המשפט ובטרם הוגש כתב הגנה; זאת, שכן לא ניתן להגיש כתב הגנה שעה שכתב התביעה מבוסס ברובו על ראיות שהושגו באמצעים פסולים.

5. בתמצית, בבקשה נטען כי החברה העתיקה את תכתובות הדוא"ל באמצעות חדירה לתיבת הדוא"ל החיצונית-פרטית של גדעון, ויתכן שאף לתיבת הדוא"ל של עומר. נטען כי הדבר הוא בגדר האזנת סתר אסורה, וכי סעיף 13 לחוק האזנת סתר קובע במפורש שהאזנת סתר אינה קבילה כראיה בבית משפט.

6. לחלופין נטען כי הראיות הושגו באופן בלתי-חוקי, תוך עבירה על סעיף 4 לחוק המחשבים, הקובע כי "החודר שלא כדין לחומר מחשב הנמצא במחשב, דינו - מאסר שלוש שנים"; וכי בהתאם להלכה הפסוקה, יש לפסול כראיה מסמכים שהושגו באמצעים פסולים. לחלופי חלופין נטען שחדירה למחשב ולדואר האלקטרוני של העובד במקום העבודה הריהי פגיעה קשה בפרטיותו, ולפי סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות "חומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות יהיה פסול לשמש ראיה בבית משפט". ככל שהחברה היתה סבורה כי הדבר נחוץ, היה עליה לבקש צו מתאים מבית המשפט, ולא לפעול בעשיית דין עצמית.
7. בתשובתה לבקשה התייחסה החברה למספר היבטים מקדמיים. ראשית, צוין כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר, וכי למעשה יש מחלוקת עובדתית בין הצדדים בנוגע לאופן השגת הודעות הדוא"ל. לפי טענת החברה, היא נחשפה להודעות אלו בתום לב, לאחר שהעסקתו של גדעון בחברה הסתיימה. לפי הנטען, גדעון השאיר את תיבת הדוא"ל שלו פתוחה במחשבו שבמקום העבודה, וכך נחשפה החברה להודעות. כל ההודעות הוצאו מתיבת דוא"ל זו בלבד, ומעולם לא הוציאה החברה הודעות מתיבה אחרת; כל ההודעות הוצאו באותו יום באופן חד-פעמי (שכן החברה אינה מחזיקה בסיסמת תיבת הדוא"ל של גדעון). לעובדה זו, שעליה הצהיר מנהל החברה עוד במסגרת בקשת העיקולים בתצהירו, יש השלכה על מעמדן וקבילותן של ההודעות. שנית, צוין כי עסקינן בשלב מקדמי ביותר במשפט; הודעות הדוא"ל צורפו כנספחים לכתבי הטענות, ולא הוגשו עדיין כראיות, שכן שלב הבאת הראיות טרם הגיע. שלישית, צוין כי טענותיו של יהודה על פגיעה בפרטיות אינן טענות לגיטימיות, מפני שמי שפרטיותו נפגעה לכאורה הוא גדעון ולא יהודה; עליו היה לבקש את פסילת הראיות מטעם זה, ואין לאפשר ליהודה להגן כביכול על פרטיותו של גדעון, שעה שכל מטרתו היא לסכל את יכולתו של בית המשפט לרדת לחקר האמת.

8. לגוף העניין, נטען כי בענייננו עומדת לחברה ההגנה הקבועה בסעיף 18(2)(ג) לחוק הגנת הפרטיות, הקובע כי "תהא זו הגנה טובה אם [...] הנתבע או הנאשם עשה את הפגיעה בתום לב [...] לשם הגנה על ענין אישי כשר של הפוגע". כאמור, החברה נחשפה להודעות הדוא"ל האמורות בתום לב ובאופן מקרי, והשימוש בהן נועד לשם הגנה מפני פעולות תרמית חמורות שבוצעו על-ידי גדעון. בנוסף, נטען כי בכל מקרה לבית המשפט יש סמכות להתיר את השימוש בראיות מטעמים שיירשמו, ובענייננו מוצדק להשתמש בסמכות זו שכן החברה נפלה קרבן לפעילות תרמית ארוכת שנים מצדו של גדעון, שפעל אצלה כסוס טרויאני וגזל ממנה את תחום הפעילות שאותו נשכר לנהל.

9. באשר לתחולת חוק האזנת סתר, נטען כי העתקת הודעות דוא"ל שהגיעו ליעדן ונקראו אינה יכולה להוות האזנת סתר; ובאשר לחוק המחשבים נטען כי הוא כלל אינו מכיל הוראה הנוגעת לפסילת ראיות בתביעה אזרחית. מכל מקום, לא נעשתה כל 'חדירה' למחשב של ברגר 'שלא כדין', שכן החברה נתקלה בתום לב בתרמית שבוצעה, ופעלה על מנת להגן על עניינה הכשר.