רע"א 24891-09-16 זמיר נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בעמ

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה מיום 31.08.16 (כב' השופטת ר. שרון), אשר דחה את ערעורו של המבקש על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל מיום 15.08.16 (כב' הרשמת מ. דלל-איינשטיין בתיק 17-01366-06-2), שבמסגרתה הורתה על ביטול הגבלת היציאה מן הארץ שהוטלה על המבקש, בכפוף למילוי תנאים שפורטו בהחלטה, למעט התנאי בדבר העמדת שני ערבים.

2.כעולה מבקשת רשות הערעור שלפני, ביום 18.11.97 ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד המבקש בגין חוב כספי של המבקש לבנק המשיב. בעקבות פסק הדין נפתח תיק הוצאה לפועל כנגד המבקש, כאשר במועד פתיחת התיק החוב עמד ע"ס 102,229 ₪ (נכון למועד החלטת רשמת ההוצל"פ החוב עמד ע"ס של למעלה מ-2 מיליון שקלים). בחודש אוקטובר 1997 יצא המבקש מן הארץ ומאז לא שב לישראל אלא לתקופות קצרות בלבד, ואף זאת- לטענתו- בעל כורחו, בשל חטיפת ילדיו הקטינים ע"י אימם ולצורך ניהול המשפט להשבתם. במסגרת תיק ההוצל"פ הוטלה על המבקש, שהינו תושב חוץ, בין היתר, הגבלת יציאתו מן הארץ.

במקביל, שתי ערכאות בישראל קבעו כי על הקטינים לחזור לארה"ב, ולצורך אכיפת פסה"ד בעניין החטיפה, פנה המבקש ללשכת ההוצל"פ לביטול הגבלת יציאתו מן הארץ. כב' רשמת ההוצל"פ קבעה כי לא בוצעה מסירה כדין של פתיחת תיק ההוצל"פ למבקש וכי יש לעדכן את מועד המסירה בתיק למועד בו ידע המבקש פוזיטיבית על תיק ההוצל"פ. עוד נקבע כי באיזון הזכויות של הצדדים –חופש התנועה של המבקש מול חופש הקניין של המשיב – ומאחר והחוב נוצר בתקופה שהמבקש שהה בישראל ועזיבתנו נוצרה בסמוך לחוב, יש להותיר את צו עיכוב היציאה על כנו בכפוף להפקדת סך של 8,000 ₪ במזומן; קביעת צו תשלומים חודשיים וכי על המבקש להעמיד שני ערבים המשתכרים לפחות סך של 7,500 ₪ נטו.

על החלטה זו הוגש ערעור לבית משפט קמא. ביהמ"ש קבע כי יש לבחון את הבקשה בהתאם לסעיף 14 לחוק ההוצאה לפועל וכי התנאים הקבועים בחוק מתקיימים בענייננו. עוד נקבע כי מדובר במקרה חריג, בו יש להורות על עיכוב יציאת תושב חוץ מן הארץ. עם זאת, בימ"ש קמא הורה להקל בתנאים לביטול עיכוב היציאה, כך שהתנאים שפורטו בהחלטת הרשמת ייעמדו בתוקפם, למעט התנאי בדבר העמדת שני ערבים, וכי ניתן להסתפק בהעמדת ערב אחד המשתכר לפחות 7,500 ₪ נטו לחודש.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

3.לטענת המבקש, שגה בימ"ש קמא עת דחה את ערעור. טענותיו, בתמציתיות, הן כי יש להסיר את ההגבלות של צו עיכוב יציאתו מן הארץ, ללא חיובו במילוי תנאים כלשהם; המבקש הינו תושב חוץ, שהוכר בארה"ב כפושט רגל, ללא נכסים נעדר יכולות כלכליות; במסגרת תיק המזונות בוטל צו עיכוב יציאתו ללא תנאים; אין חשש כי יבריח נכסים מישראל; המבקש מתכחש לחוב הנטען ולעצם היווצרות החוב כלפי המשיב וטענה זו לא זכתה להתייחסות בהחלטות שניתנו; המבקש לא ברח בגלל החוב; מאזן הנוחות נוטה לטובתו שכן הנזק שיגרם לו במידה וימנע ממנו לצאת מהארץ הוא חסר תקדים לעומת הנזק שיגרם למשיב.

4.דין הבקשה להידחות אף ללא קבלת עמדת הצד שכנגד.

אקדים ואומר כי מדובר בערעור בגלגול שלישי, וככזה, לא יתערב בית המשפט בהחלטותיה של הערכאות האחרות אלא "במקרים חריגים המעוררים שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מגדרי הסכסוך הקונקרטי בין הצדדים, או כאשר נדרשת התערבותו של בית משפט זה למען מניעת עיוות דין" (ר' רע"א 2243/12 די אייץ' אל (ישראל) בע"מ נ' יוסי עטר (מיום 10.04.12), וכן ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ פ"ד לו(3) 123).

אין הדבר כן בעניין שבפני, אשר אינו חורג מענייננו הפרטי של המבקש, אינו מעלה שאלה משפטית, ואינו מגלה עיוות דין. לפיכך לא מצאתי כי יש ליתן רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש קמא.