רע"א 24242-07-16 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' אולמי נשר דקל בע"מ ואח'

הרקע לבקשת רשות הערעור וטענות הצדדים:

בפני בקשת רשות ערעור על החלטות בימ"ש השלום בחיפה (כב' השופט רוזינס) מיום 13.6.16 ומיום 27.6.16 העוסקות בבקשתה של המבקשת להשתחרר מייצוגן של המשיבות 1 – 2 כמבטחת לאירוע נשוא התובענה.

מדובר בתביעה שהוגשה לבימ"ש קמא בגין פגיעתו של המשיב 3 בתאונת עבודה מיום 9.5.12. כפי שנטען על ידי המשיב 3, בתאריך הנ"ל הגיע לבית עסקן של המשיבות 1 – 2 (אולם אירועים) לצורך תמחור עבודת קבלנות ושיפוצים ובשעה שעמד ליד קיר המכוסה לבנים, התמוטט הקיר ופגע בו. כתוצאה מכך נפגע בגופו. בתחילת ההליך ולאחר בחינת הנסיבות ניתן על ידי המבקשת כיסוי ביטוחי למשיבות 1 – 2 מכוח פוליסת אחריות כלפי צד שלישי. לטענת המבקשת, לאורך ההליך נתקלה פעם אחר פעם בחוסר שיתוף פעולה אשר גרם נזקים וחוסר יכולת להתגונן נגד תביעתו של המשיב 3. לכן הוגשה ביום 30.3.16 בקשה לשחרורה של המבקשת מייצוג ודחיית כיסוי ביטוחי. בישיבת בימ"ש קמא מיום 10.4.16 אושרה הבקשה וב"כ המבקשת שוחרר מייצוג המשיבות 1 - 2 והמשיך בייצוגה של המבקשת בלבד.

ביום 20.4.16 הוגשה על ידי המשיבות 1 – 2 בקשה לביטול ההחלטה שאפשרה לב"כ המבקשת להפסיק את ייצוגן. ב"כ המבקשת טוען כי הבקשה מעולם לא הומצאה למשרדו והידיעה על אותה בקשה הגיעה לידי המבקשת בתחילת חודש יוני כאשר נחשפה להחלטה מיום 21.4.16 שניתנה בפתקית ע"ג הבקשה. ביום 21.4.16 ניתנה החלטת בימ"ש קמא לפיה על המבקשת להגיב "בתוך 21 יום". ב"כ המבקשת טוען כי החלטה זו הגיעה לשולחנו בתחילת חודש יוני ותגובתו אליה הוגשה ביום 13.6.16. בהמשך לכך נתן בימ"ש קמא החלטתו ביום 15.6.16 לפיה הפנה להחלטתו מיום 13.6.16 בה קבע כי בהיעדר תגובה מבוטלת ההחלטה על שחרור מייצוג. כן ציין בימ"ש קמא כי "החלטה מיום 21.4.16 הומצאה לב"כ חברת הראל באמצעות צפיה במערכת "נט המשפט" ביום 1.5.16".

המבקשת טוענת כי בשים לב לאמור בהחלטה הוגשה עוד באותו היום תגובתה, בה בין היתר הובהר לביהמ"ש פעם נוספת כי ב"כ המשיבות לא המציא מעולם את הבקשה למשרדי המבקשת או ב"כ. כן הובהר בשנית כי ההחלטה אף היא לא נקראה בפועל אלא רק בתחילתו של חודש יוני.

ביום 27.6.16 נתן בימ"ש קמא החלטתו ולפיה בהתאם לפסיקת ביהמ"ש העליון, כאשר הוכח כי בעל דין ידע על החלטה של בית משפט, לא יוכל להסתתר מאחורי טענת היעדר המצאה.

לטענת המבקשת, שגה בימ"ש קמא כאשר התעלם מאי המצאת המסמכים למשרדי המבקשת או ב"כ וכן שגה כאשר הסתמך על פסיקת ביהמ"ש העליון אליה הפנה. נטען כי לו מן הטעם הפרוצדוראלי גרידא אין לקבל את החלטת בימ"ש קמא לביטול החלטה, שכן החלטת בימ"ש קמא בדבר שחרור מייצוג לא ניתנת לביטול כי אם לערעור, ככל שזה יידון במסגרת בקשת רשות ערעור אשר הייתה מוגשת, לו הייתה מוגשת. נטען כי הלכה למעשה לא יכול בימ"ש קמא לקבל בקשה לביטול החלטה שכן אין בתקנות סדר הדין כל הליך שכזה. כן נטען כי לבקשתן של המשיבות גם לא צורף כל תצהיר לאימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה וגם מטעם זה לא היה כל מקום כי בימ"ש קמא יקבל בקשתן וזאת גם לו לא הייתה מוגשת תגובת המבקשת הלכה למעשה. עוד טוענת המבקשת כי בקשתן של המשיבות לא הומצאה למשרדיה או לב"כ, זאת בניגוד לתקנה 241(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי וכי ברירת המחדל לפי תקנה 241(ג) לתקנות להגשת התגובה היא בתוך 20 ימים מיום ההמצאה. נטען כי בימ"ש קמא השתמש בסמכותו ושינה את מניין הימים, אולם המועד הקובע לתחילת ספירת הימים נותר בעינו וזאת בהיעדר כל החלטה אחרת.

המבקשת טוענת כי הלכה פסוקה היא כי כאשר פסק דין או החלטה שניתנו במעמד צד אחד הינם פגומים והפגם נובע מהיעדר המצאה כדין למשיב, תבוטל ההחלטה בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה. כן נקבע כי המועד האחרון לפניה לביהמ"ש ייקבע, כברירת המחדל, על פי כלל ההמצאה ולא על פי כלל הידיעה. נטען כי בקשת הנתבעות כלל לא הומצאה למשרדי המבקשת ולא היה מקום כי בימ"ש קמא יורה על מתן תגובה ללא שנדרש לשאלה האם המבקשת או ב"כ אכן קיבלו את הבקשה כדין.

עוד טוענת המבקשת כי שגה בימ"ש קמא כאשר קבע כי צפייה כמוה כתחליף המצאה ושעה שהפנה בהחלטתו מיום 15.6.16 לפסיקת ביהמ"ש העליון בר"מ 1299/02 שהינה בעניין מנהלי, שם יש חשיבות רבה למהירות ההליכים. נטען כי בימ"ש קמא אמנם ראה כי ההחלטה נצפתה ביום 1.5.16 אולם אין זה אומר כי אכן נקראה בפועל וכי העניין טעון הוכחה. נטען כי במשרדו של ב"כ המבקשת פועלת מערכת של הורדת החלטות ממערכת נט המשפט, מערכת אשר לעיתים נתקלת בתקלות טכניות כגון "המסמך אינו זמין לצפיה" ועוד. נטען כי לא אחת נפתחו קריאות במערכת המחשוב של הנהלת בתי המשפט ומשרדו של ב"כ המבקשת אף הגיש תלונה בעניין זה. כן נטען כי בפסיקה מאוחרת יותר נקבע כי אין בעיון בהחלטה או בבקשה באמצעות מערכת נט המשפט כדי להוות תחליף להמצאה כדין.

המבקשת טוענת כי משהמועד נקבע על פי כלל ההמצאה ולא על פי כלל הידיעה אין אלא לקבוע כי החלטת בימ"ש קמא מיום 13.6.16 ניתנה בטרם חלף המועד להגשת תגובת המבקשת לבקשה ומשכך דינה להתבטל. עוד נטען כי במקרה זה אין גם להעלות כל טענה לחוסר תום לב דיוני מצדה של המבקשת ואין מקום לחרוג או לסטות מכלל ההמצאה. נטען כי המבקשת הגיבה לבקשה בתוך המועדים שידעה שעומדים לה, קרי בתוך 21 ימים, זאת על אף שהבקשה לגופה מעולם לא הומצאה לה. נטען כי ההחלטה ניתנה בפתקית על גבי הבקשה וככל שהייתה ניתנת כהחלטה נפרדת או נסרקת רק על גבי העמוד הראשון של הבקשה לא הייתה המבקשת יכולה להגיש תגובתה כלל. נטען כי משכך ומשלפי ההלכה הפסוקה צפיה יזומה בנט המשפט אינה תחליף להמצאה כדין, אין למבקשת אלא לעמוד על בקשתה לביטול החלטת בימ"ש קמא מיום 13.6.16 אשר ניתנה בהעדר תגובתה לבקשה וכן על ביטול ההחלטה הקובעת כי צפיה במערכת נט המשפט כמוה כהמצאה לכל דבר ועניין מבלי להידרש להוכחה כי אכן הייתה לבעל הדין ידיעה פוזיטיבית. נטען כי כל עניינה של המבקשת הינו כי בימ"ש קמא ייתן החלטתו תוך התחשבות בתגובה שהוגשה ביום 13.6.16 ונטען כי אין לפגוע בזכותה הבסיסית לכך, בפרט במצב המתואר לעיל.