רע"א 24059-07-16 אבו סנינה נ' זועמט ואח'

בקשת רשות ערעור על החלטתה של כב' השופטת ייטב מיום 13.6.16 בה נדחתה בקשת המבקש למתן סעד זמני לעיכוב הליכי פנוי.

הרקע לבקשה

1. בשנת 2009 הגיש המשיב 1 תביעה כנגד פלוני בשם חאתם ג'עברי וכנגד נתבע נוסף בתפקידו כמנהל לשכת הווקף המוסלמי בירושלים ובה ביקש צו מניעה קבוע האוסר על חאתם ג'עברי ו/או מי מטעמו להיכנס לנכס הידוע כחמאם סתנא מרים (מרים הקדושה) הנמצא בשער האריות בעיר העתיקה ו/או להפריע למשיב 1 ו/או מי מטעמו בחזקתם בנכס (ת.א. 2938/09). בתביעה נטען כי המשיב 1 הינו דייר מוגן מכח הסכם שכירות מוגנת עם הפטריארכיה משנת 1979 וכי הוא מחזיק בנכס מאז ומשלם דמי שכירות לפטריארכיה וכן רשום כמחזיק בנכס בספרי עירית ירושלים. עוד נטען כי בחודשים ינואר-פברואר 2009 ניסה חאתם ג'עברי (לאחר שהשתחרר מהכלא) לפלוש לנכס ומכאן התביעה.

ביום 22.6.11 ניתן פסק דין בהתאם למבוקש וזאת בהיעדר התייצבות של חאתם ג'עברי לדיון ולאחר שאף לא הגיש תצהירי עדות במועד שנקבע. בפסק הדין (כב' השופט שחם) צויין, בעקבות בקשת ב"כ המשיב 1 כי תיאור הנכס יהיה כמופיע בכתבי הטענות ובתצהירי העדות מטעמו כי "למען הסר ספק מובהר כי הנכס בו מדובר ידוע כחמאם סתמא מרים (מרים הקדושה)...הנמצא...בשער האריות בעיר העתיקה ורשום בספרי עירית ירושלים בספרי הארנונה תחת המספר...מדובר בנכס שיש בו שתי קומות, קומת קרקע שבה אולמות חמאם, קומה ראשונה כוללת 6 חדרים".

2. ביום 26.6.11 הודיע בא כוחו של חאתם ג'עברי כי נמסר לו על ידי מרשו כי "הגיע להבנה עם מר סאמי אבו דיאה שלא תהיה לו כל זכות קניינית ו/או אחרת בנכס הידוע בסטנה מרים והוסכם ביניהם כי לא ימשיך בהליכים המשפטיים".

ביום 5.12.11 הגיש חאתם ג'עברי בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר התייצבות וטען כי ימים ספורים קודם לכן נודע לו על קיומו של פסק דין נגד הנכס הנמצא בקומה השנייה שהינו נכס אחר מזה הנזכר בגוף התביעה. ההסכמה עם סאמי אבו דיאה בעקבותיה לא התייצב לדיון מיום 22.6.11 התייחסה רק לנכס נשוא התביעה. התברר כי בניגוד לסיכום ובחוסר תום לב ביקש המשיב 1 להוסיף במסגרת פסק הדין את הקומה השנייה. על כן התבקש ביטולו של פסק הדין.

ביום 12.1.2012 ניתנה החלטתו של כב' השופט שחם הדוחה את הבקשה לביטול פסק הדין. בהחלטה נאמר כי הקומה השניה של הנכס נכללה בכתב התשובה ובתצהירי התובע (חאתם ג'עברי עתר למחיקת כתב התשובה אך בקשתו נדחתה ביום 8.3.11), כי ההסכם שהוצג אינו מתייחס באופן נבדל לקומה השניה אלא לנכס כולו וכי לא הונחה תשתית המאפשרת לקבוע כי ההסכם מחייב את המשיב 1 לאור העובדה שלא המשיב 1 ולא אבו דיה חתומים על ההסכם אלא פלוני בשם עבידאת. מההסכם שהציג ג'עברי גם עולה כי ויתר על כל טענותיו לגבי ההליך, ומכל מקום בקשה לביטול פסק דין בטענת מרמה צריכה להתברר בהליך נפרד.

הבקשה לעיכוב הליכי הוצל"פ

3. ביום 17.5.16 הגיש המבקש בקשה למתן צו זמני לעיכוב הליכי הוצל"פ ולפיו ימנע פינויו מהנכס המצוי בקומה השניה וזאת עד למתן הכרעה בתביעתו למתן פסק דין הצהרתי המצהיר כי הוא המחזיק הבלעדי והמורשה מטעם הווקף המוסלמי וכן הדייר המתגורר בדירה הנ"ל. בבקשה נטען כי המבקש הינו המחזיק הבלעדי של הדירה ומשתמש בה כבעלים ללא כל התנגדות מזה כ-8 שנים. מדובר בנכס הנמצא בבעלותו היחודית של הווקף המוסלמי. אכן עלפי ספרי הרישום של הווקף, הוחכר הנכס לפטריארכיה היוונית האורתודוכסית אך זו חדלה להיות שוכרת בשל מחדלה לתשלום דמי שכירות. עוד נטען כי המבקש לא היה צד להליך התביעה כנגד חאתם ג'עברי ולא צורף לו, ופסק הדין לא חל עליו, כי צו הפנוי אינו חל על הנכס בקומה השניה שהינו עם כניסה נפרדת ומפוצלת מהנכס נשוא צו הפנוי וכי המבקש הוא מי שמשלם את התשלומים השונים בנוגע לנכס במהלך השנים. עוד נטען כי נושא הקומה השנייה של הנכס עלה רק עובר לפסק הדין באותו הליך, כי קיים שהוי בנקיטת הליכי ההוצל"פ וכי לא ייגרם כל נזק אם יעוכבו הליכי הפנוי.

בתגובת המשיב 1 לבקשה נטען כי מדובר בנכס תיירותי הכולל שתי קומות כאשר קומת הקרקע כוללת מדרגות ספיראליות העולות לקומה הראשונה היא קומת החדרים. נטען כי הטענות אותן מעלה המבקש הינן מחזור טענותיו של חאתם ג'עברי אשר נדחו בבקשה לביטול פסק הדין וכי מדובר בקנוניה בין השניים שכל מטרתה סיכול פסק הדין, כאשר חאתם ג'עברי פעל כבר בעבר לסיכולו של פסק הדין ואילו המבקש, במהלך חקירת תלונות שהגיש המשיב 1 כנגד חאתם ג'עברי התייצב במשטרה וטען כי הוא מחזיק בקומה השניה מטעמו של חאתם ג'עברי. נטען כי יש לדחות את טענתו של המבקש ולפיה כיוון שלא היה צד להליכים בת.א. 2918/09 פסק הדין לא חל עליו וזאת לאור הוראות סעיפים 64 ו-65 לחוק ההוצאה לפועל וההלכות בעניין זה. בנוסף, יש לדחות את הטענה ולפיה פסק הדין אינו חל על הקומה השניה שכן טענה זו נדונה ונדחתה במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין על ידי כב' השופט שחם. עוד נטען כי המבקש אף נמנע במתכוון מלציין מכח מי הוא מחזיק כביכול בנכס. בנסיבות אלו, כאשר טענת המבקש כי הוא מורשה מטעם הווקף להחזיק בנכס לא גובתה בכל ראיה, וכאשר מאזן הנוחות נוטה במובהק לעבר המשיב 1, דין הבקשה להידחות.