רע"א 23530-01-15 לוגיסטימן ג.ר. בע"מ נ' גולד-פרוסט בע"מ ואח'

המבקשת הגישה לבית משפט השלום באשדוד תביעה כספית נגד המשיבות בגין יתרת חוב נטענת בסכום של 345,000 ₪ בעבור אחסון סחורה של המשיבות (גלידות) במחסני המבקשת (להלן - הסחורה).

לכתב התביעה צירפה המבקשת בקשה במעמד צד אחד למנות את בא כוחה ככונס נכסים אשר יפעל למימוש הסחורה (אשר לטענתה נזנחה על ידי המשיבות) היות והמדובר בדברי מאכל שמועד התפוגה שלהם קרב (אפריל 2015) ועל מנת להקטין את הנזק שעלול להיגרם לה נוכח סירובן של המשיבות לפעול לפירעון החוב הנטען כלפיה (להלן - הבקשה).

בהחלטתו מיום 17/12/14 לא מצא בית המשפט קמא מקום לדון בבקשה במעמד צד אחד והורה על קבלת תגובת המשיבות לבקשה.

בהחלטתו מיום 1/1/15, דחה בית המשפט קמא (כב' השופטת אורנה סנדלר – איתן) את הבקשה למינוי כונס נכסים מן הטעם שהמבקשת לא הצליחה "לבסס תשתית המצדיקה מתן הסעד הקיצוני המבוקש על ידה... סעד של מינוי כונס נכסים הינו סעד אשר אין להשתמש בו מקום בו הסעדים הזמניים "הרגילים" יעילים דיים... איני רואה יסוד למינוי כונס נכסים זמני, מינוי אשר יפגע קשות בזכות הקניין של המשיבות בסחורה עוד בטרם התבררה תביעתה הראשית של המבקשת."

נגד החלטה זו הוגשה בקשת הרשות לערער שבפני.

לטענת המבקשת שגה בית המשפט קמא משדחה בקשתה להורות על מינוי כונס נכסים, שעה שמדובר בסחורה בעלת תוקף מוגבל לשיווק וככל שהסחורה לא תמומש על ידי כונס נכסים, עלולים להיגרם למבקשת נזקים נוספים היות ולסכום החוב הנטען עתידים להצטרף חיובים נוספים עבור חודשים עתידיים בהם מאוחסנת הסחורה במחסניה.

אשר להחלטת בית המשפט קמא לפיה ניתן לפעול בדרך של סעדים זמניים "רגילים" להבטחת פירעון, טוענת המבקשת כי לאור העובדה שמדובר בטובין פסידים בעלי תאריך תפוגה קרוב, אין בידיה מספיק זמן לפעול בדרכים אחרות להבטחת זכויותיה, אלא בדרך של מימוש הסחורה על ידי כונס נכסים.

דין הבקשה להידחות – גם מבלי להידרש לתגובת המשיבות.

ראשית, המדובר בהחלטה דיונית לעניין סעד זמני הנתונה לשיקול דעתה של הערכאה הדנה בהליך העיקרי, וערכאת הערעור תמעט עד למאוד בהתערבות בהחלטות שכאלה.

בנוסף, דין הבקשה להידחות גם לגופה מן הטעם שהחלטה המורה על מינוי כונס נכסים למימוש הסחורות, כמוה כמתן פסק דין בתובענה העיקרית – וזאת עוד בטרם הוגש כתב הגנה מטעם המשיבות ובטרם נבחנו טענות הצדדים לגופן.

המשיבות הינן חברות ציבוריות אשר אין טענה מבוססת לכאורה לגבי חוסנן הכלכלי ויכולתן לשאת בסופו של יום בסכום שיפסק לזכות המבקשת, אם תזכה בתביעתה.