רע"א 23228-12-14 אלזמי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

זו בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (השופטת איילת הוך-טל) מיום 10.11.14, לפיה דחה את בקשת המבקשת למנות מומחה בתחום הנוירולוגי, והשית על המבקשת תשלום שכר הטירחה של המומחה בתחום האורתופדי. המשיבה מתנגדת לבקשה.

אעסוק תחילה בהחלטת בית המשפט קמא להטיל את שכר טירחת המומחה על המבקשת. לטענת המבקשת, הפרקטיקה הנוהגת במרבית המקרים היא הטלת שכר הטירחה כמימון ביניים על הנתבעת המבטחת, הן עקב יכולתה העדיפה והן עקב סיכול זכות הגישה של התובע לערכאות אם יחויב במימון חוות דעת בשל חסרון כיסו. כאמור בתקנה 7(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים [מומחים], תשמ"ז-1986, בית המשפט יורה לבעלי הדין או למי מהם להפקיד סכומי כסף שיקבע כפקדון להבטחת שכרו של מומחה. כפי שטענה המבקשת, לבית המשפט שיקול דעת רחב בנושא ההחלטה על מי להטיל את הפקדת הפקדון.

ב"כ המשיבה טען שנקבע באותו סעיף שהתובע הוא שיפקיד את הפקדון, אבל זה הנוסח הישן, ששונה בתיקון תשס"ט מיום 2.8.09. כיום יש שיקול דעת נרחב לבית המשפט. בית המשפט לא נימק את הטלת שכר הטירחה על המבקשת, אבל גם המבקשת לא טוענת דבר בעניין זה מלבד הבאת הסעיף וציטוט רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח. לא נטען שהתובעת המבקשת סובלת מחסרון כיס. זאת, כאשר מדובר בתאונת עבודה שבה היה בידי המבקשת לפנות לביטוח הלאומי ולקבל חוות דעת מומחה על פגיעותיה, חינם אין כסף, באופן שיקבע את הנכות גם לתיק זה. איני אומר שבכל פעם שמדובר בתאונת עבודה שבה לא נטען לחסרון כיס יש להטיל את הוצאות המומחה על התובע, אבל כאשר בית המשפט מחליט כך, אין מקום שערכאת הערעור תתערב בהחלטתו ותשנה אותה. על כן אני דוחה את הבקשה לרשות ערעור בעניין הטלת שכר טירחת האורתופד על המבקשת.

אשר לבקשה למינוי נוירולוג, טוענת המבקשת שהיא "ספגה הידרדרות הולכת וגוברת במצבה הנוירולוגי". לצורך כך עליה להראות ראשית ראיה לנזק נוירולוגי שנגרם לה. התאונה אירעה ביום 31.5.2010. התלונות היו שכאשר החליקה בכביש ונתקלה במעקה, כריות האוויר נפתחו והיא נחבלה בראש. נמצאה רגישות פרונטלית ללא סימני חבלה ורגישות מעל לגשר האף ללא נפיחות או סימני חבלה. על פי תעודת חדר מיון, לא נמצא שום ממצא נוירולוגי ולא היתה שום תלונה על כאבי ראש.

המסמך הבא לאחר תעודת חדר מיון הוא מסמך מיום 5.5.13, כ-3 שנים לאחר התאונה, ביקור רופא אצל נוירולוג. אז כבר התלוננה המבקשת על כאבי ראש, טענה שנבדקה על ידי נוירולוגית (הבדיקה לא צורפה) והזכירה את תאונת הדרכים. לא נמצא חוסר נוירולוגי מוקדי ונרשם טיפול לכאב. בבדיקתCT מיום 10.12.13, נמצאה גרנולציה קטנה על שם פתחיוני בסינוס לטראלי שמאלי, וצוין שמדובר במצב אנטומי. לא נמצא שום ממצא אחר. בביקור אצל נוירולוג ביום 6.1.14 המשקף גם ביקורים קודמים, דובר על כאבי ראש אך הוא אובחן ככאב ראש מיגרנטי במשפחה (אמא). אמנם המבקשת התלוננה שהיא סובלת מכאבי ראש רק מזה שנתיים וחצי ולפני כן לא סבלה מכאבי ראש, אך הנוירולוגית לא מצאה שום בעיה נוירולוגית, וטיפלה בכאב עצמו, שלפי האמור באותה תעודה, מגיב לטיפול בכאב. בבדיקה נוספת ביום 3.3.14 התלוננה המבקשת על כאבי ראש למרות טיפול מונע, עם הפחתה במיגרנות. על פי בדיקת הנוירולוג, עקב התמדת כאבי ראש אף כי חלה הפחתה במיגרנות, לאחר שבוצע CT מח תקין, נוכח היעדר שיפור מספק נשלחה להשלמת בירור ל-MRI מח. כך גם בביקור ביום 18.6.14. על פי ממצאי הנוירולוג מאותו יום נאמר "יש לציין שהמיגרנות הופיעו לאחר תאונת דרכים במאי 2010. התאונה יכלה להוות טריגר להתפתחות ההתקפים. לא סבלה לפני כן מכאבי ראש".

ממצאי הבדיקה הנוירולוגית מיום 18.6.14 הם בסיס מספיק למינוי נוירולוג שיבדוק את הקשר הסיבתי בין כאבי הראש שמהם סובלת המבקשת, לבין התאונה מיום 31.5.2010. בהיעדר נימוקים בהחלטת בית המשפט קמא על הבסיס לדחיית הבקשה למינוי נוירולוג, מלבד המילים "לא מצאתי כי קיימת ראשית ראיה", ומשנמצאה ראשית ראיה, אני דן בבקשה כבערעור, מקבל את הערעור ומבטל את החלטתה של השופטת קמא לדחות את הבקשה למינוי נוירולוג.

התיק יוחזר לבית המשפט קמא על מנת שימנה נוירולוג לפי שיקול דעתו, ויקבע גם מי מהצדדים צריך להפקיד פקדון להבטחת שכרו של המומחה, כמצוות תקנה 7(ב) לתקנות המומחים.

המשיבה תשלם למבקשת הוצאות משפט בסך 2,360 ₪, לאור הקבלה החלקית של הבקשה. הערבון שהופקד יוחזר למבקשת.