רע"א 23195-01-14 יוציס נ' בניטה ואח'

בקשת רשות ערעור על החלטת סגנית נשיא בימ"ש השלום בת"א (כב' השופטת דליה אבי-גיא) ב-ת.א. 61455/07, מיום 10.12.2013 (להלן: "ההחלטה"). ביהמ"ש דחה את בקשת המבקש להכריז על הבוררות בינו לבין המשיב כבטלה מעיקרה, או לחילופין להורות על ביטול הליכי הבוררות שנוהלו עד כה. באותה החלטה קיבל ביהמ"ש את בקשת המשיב להפוך אותו לתובע מכוח היותו היורש החוקי, עפ"י צו ירושה, של אביו אליהו בניטה ז"ל – התובע המקורי בתיק.

עיקרי העובדות

המבקש ואביו של המשיב, שנפטר בינתיים (להלן: "המנוח"), היו שותפים ובעלי מניות בחברת אסיינדה בגליל בע"מ, שנועדה לנהל בית מלון בעיר מעלות-תרשיחא. בין הצדדים נחתם הסכם ביום 1.1.1997 (להלן: "הסכם היזמות"). בסע' 11 להסכם זה הותנה כי חילוקי הדעות בין הצדדים יימסרו להכרעת בורר, שיהיה פטור מהוראות הדין המהותי מסדרי הדין ומדיני הראיות והוא לא יהיה חייב לנמק את פסקו. כבר בעבר נתגלע בין הצדדים סכסוך, שהתנהל בבוררות לפני הבורר רו"ח ועו"ד אייל רובין והסתיים בפסק בוררות ביום 2.10.2003 . מאוחר יותר נתגלע סכסוך חדש בין המנוח למבקש, וביום 30.10.2007 הגיש המנוח תביעה כנגד המבקש בעניין, לבימ"ש השלום בת"א (ת.א. 61455/07). ביום 2.9.2009 הפנתה הערכאה קמא את הצדדים לבוררות בשל תניית הבוררות שבין הצדדים. בדיון שתקיים בערכאה קמא ביום 4.1.2010 הביעו הצדדים הסכמתם להתדיין בבוררות. ביוני 2101 החלו הצדדים בניהול בוררות לפני עו"ד ורו"ח אלכס שפירא, אך כעבור זמן קצר הודיע הבורר כי אינו רואה טעם בהמשך ניהול הבוררות לפניו בשל חילוקי דעות שנתגלעו בין הצדדים על ניהול הבורות. במהלך הדיון בתביעה שהתקיים ביום 20.6.2010, הגיעו הצדדים להסכמה כי פסק הבוררות הקודמת שהכריע בסכסוכם הקודם יהווה מעשה בית דין, ובעניין הסכסוך החדש הצדדים יפנו לבורר שיכריע בעניינם, בהתאם לתניית הבוררות שנקבעה בהסכם המייסדים. לאחר מכן נתחדשה הבוררות בהסכמת הצדדים לפני בורר חדש, עו"ד ורו"ח משה אהרוני.

לטענת המבקש, רק במהלך הגשת תצהירי עדות לבורר ביוני 2011, הוא גילה להפתעתו, מתוך תצהירי המשיב כי נגרעה כשרותו המשפטית של אבי המשיב, לכל המאוחר בראשית יולי 2010. לפיכך העלה ב"כ המבקש, בפני הערכאה קמא ביום 25.10.2011, את הטענה כי לא ניתן להמשיך בבוררות מאחר שהתובע בבוררות, קרי המנוח, הפך לפסול דין. הערכאה קמא המליצה לצדדים לפעול בערכאות המתאימות על מנת להביא להכרזתו של המנוח כפסול דין, על מנת לאפשר את המשך הבוררות וההליכים המשפטיים העתידיים בין הצדדים. בטרם נסתיימה הבוררות נפטר המנוח ביום 21.2.2012. לפיכך הגיש המבקש לערכאה קמא בקשה להכריז על הליכי הבוררות שנוהלו עד אותה העת כבטלים מעיקרם, לחילופין, שביהמ"ש יכריז על ביטולם מאחר שגריעת הכשרות המשפטית של המנוח, מובילהו לכך שייפוי הכוח שנתן לעורכי דינו לנהל בשמו את הבוררות פקעו.

ביום 22.5.2013 נתנה הערכאה קמא החלטה הדוחה את בקשת המבקש בנימוק שכל עוד אין פסק דין של בימ"ש המכריז על המנוח כפסול דין, הרי שחזקת הכשרות המשפטית שלו לא נסתרה ולפיכך אין לבטל את הלכי הבוררות.

ביום 4.6.2013 הוצא צו ירושה מתוקן לפיו המשיב הוא היורש היחיד של המנוח.

על החלטת בימ"ש קמא הגיש המבקש בר"ע לבימ"ש זה. ביום 17.9.2013 ניתנה על ידי החלטה המקבלת את הבר"ע במובן זה שהתיק הוחזר לערכאה קמא על מנת שהלה תדון בטענת המבקש בדבר גריעת כשרות המשפטית, להבדיל מטענות בעניין שלילת הכשרות המשפטית של המנוח. התיק חזר לערכאה קמא, וביום 19.12.2013 נתנה הערכאה קמא החלטה חדשה ומנומקת, היא ההחלטה מושא הבר"ע דנן.

החלטת בימ"ש קמא

3.בהחלטתה החדשה קבעה הערכאה קמא כי באשר למחלוקות בדבר פרשנות הסכם הבוררות ועילות התביעה לפי הסכם המייסדים, על הצדדים לפנות לבורר להכרעתו, ואילו באשר לשאלת כשרותו המשפטית של המנוח על הצדדים לפנות לביהמ"ש לענייני משפחה שהוא הערכאה בעלת הסמכות הייחודית לדון בעניין, ולה המומחיות, הידע והניסיון להכריע בשאלה. הערכאה קמא אף ציינה כי כבר הציעה לצדדים בעבר, לפנות לבימ"ש למשפחה, אך משום מה הדבר לא נעשה עד כה. על החלטה זו הגיש המבקש את הבר"ע דנן, בו עתר לביטול החלטת בימ"ש קמא, וביקש כי בימ"ש זה יכריז על ביטולם מעיקרה של הליכי הבוררות או שיבטלם כעת, מאחר שלטענתו נגרעה כשרותו של המנוח.

עיקרי טענות הצדדים