ב' נ' קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' הרשמת הבכירה עידית קצבוי) מיום 1/5/16 בת.א. 35581-03-15 ולפיה נדחתה בקשת המבקש – הנתבע להעברת מקום דיון.

2.עסקינן בתביעה כספית על סך 153,551 ₪ שהגישה המשיבה (להלן גם: "קרנית") נגד המבקש

בבית המשפט השלום בתל אביב לשיפוי בגין פיצוי ששילמה לנפגע בתאונת דרכים מיום 22/9/2011.

קרנית טענה, כי היא פיצתה את הנפגע וזאת כיוון שלנתבע – המשיב לא היה כיסוי ביטוחי בעת התאונה, ולפיכך היא מגישה תביעת שיפוי.

באשר לסמכות המקומית נכתב בסעיף 10 לכתב התביעה:

"הסמכות המקומית לדון בתביעה הינה לבתי המשפט באזור תל אביב, בין השאר, לאור מקום מושב התובעת, לאור חובת הנתבע לשלם לתובעת את חובו בכתובתה, וכן בהסתמך על הוראות הסעיפים 44 ו-61 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 ועל פסיקת בית המשפט העליון ברע"א 6920/94 יאיר לוי נ' צבי פולג, פ"ד מט (2) 731".

3.הנתבע – המבקש הגיש בקשה למחיקת התביעה על הסף או להעברתה לבית משפט מוסמך במחוז חיפה וזאת בשל היעדר סמכות מקומית לבית המשפט בתל אביב.

בהחלטה נושא הבר"ע נדחתה בקשתו.

בית משפט קמא קבע, כי יש סמכות מקומית לבית משפט בתל אביב וזאת לאור תקנה 3 (א) (3) לתקנות סדר הדין האזרחי ולהלכת בית המשפט העליון ברע"א 6920/94 לוי נ' פולג.

נקבע, כי על פי הפסיקה, השילוב בין הוראות סעיף 9 (א) לחוק הפיצויים להוראות סעיף 44 לחוק החוזים מוביל לכך שמקום עיסוקה של קרנית הוא המקום בו יידרש הנתבע לבצע את התחייבותו הכספית ולפיכך יש סמכות מקומית לבית משפט בתל אביב.

על החלטה זו הוגשה הבר"ע.