רע"א 22724-11-14 א' ואח' נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ ואח'

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופט ע' עאסי), מיום 3.11.14, בגדרה דחה בית המשפט את בקשת המבקשים להורות על בדיקה חוזרת של המבקש 1 על-ידי המומחה מטעם בית המשפט בתחום הראומטולוגי, וכן דחה בקשה למינוי מומחים רפואיים בתחום השיקומי ובתחום התעסוקתי (ת"א 35512-12-10).

רקע עובדתי

1.מהמפורט בבקשה עולה, כי המבקש 1 (להלן: "המבקש"), יליד 1969, נפגע בשתי תאונות דרכים, האחת מיום 27.11.02 והשניה מיום 10.2.04, עת נהג ברכבו. עקב פגיעותיו הגיש המבקש תובענה לבית משפט השלום נגד המשיבים, מבטחי השימוש ברכב בעת התאונות, לתשלום פיצויים על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975.

2.בגין התאונה הראשונה לא נקבעה למבקש נכות, ועל כן מבטחת התאונה הראשונה – משיבה 2 – הינה בגדר משיבה פורמלית בלבד.

3. בית המשפט מינה מומחים בתחומי הראומטולוגיה, עור ואורטופדיה.

בהתאם לחוות דעתו מיום 18.10.08 של הראומטולוג פרופ' אהרנפלד (להלן: "המומחה"), למבקש נותרה נכות צמיתה בשיעור של 70% בגין דלקת מפרקים פסוריאטית בחומרה קשה, וכן נקבע כי יש קשר סיבתי בין התאונה השנייה לבין דלקת הפרקים הפסוריאטית.

על פי חוות דעת מיום 12.8.07 של פרופ' אינגבר, מומחה בתחום העור, למבקש נכות של 7.5% בגין מחלת הפסוריאזיס.

בחוות דעת מיום 19.10.05 של האורתופד ד"ר כספי נקבע, כי למבקש נכות צמיתה בשיעור של 5% כתוצאה מהגבלת תנועות בגב. כן צוין בחוות הדעת, כי המבקש מטופל במרפאת כאב.

4.יצוין, כי המומחה בתחום הראומטולוגיה נחקר על חוות דעתו ביום 12.3.14.

5.ביום 13.10.14 הגיש המבקש בקשה לבית משפט קמא להורות על בדיקה חוזרת שלו על ידי המומחה בתחום הראומטולוגי וכן למינוי מומחים רפואיים בתחום השיקומי ובתחום התעסוקתי.

לטענת המבקש, במהלך 6 השנים שחלפו ממועד מתן חוות דעתו של המומחה, מצבו הרפואי בתחום הראומטולוגי המשיך וממשיך להתדרדר, וביום 26.5.14 עבר ניתוח בברך שמאל עקב קרע ניווני שנגרם למיניסקוס (להלן: "הניתוח").

כן נטען, כי המבקש סובל מכאבים עזים בברך ימין אשר גם בה יש נזק ניווני לסחוס. מאז הניתוח המבקש מתהלך רק בעזרת קביים ואינו יכול לדרוך על הרגל. המבקש, שגר בקומה רביעית ללא מעלית, הפך להיות תלוי באופן מלא בזולת ואיבד את יכולת התפקוד העצמאי.

כמו כן, מאז יום 26.1.14 המבקש מצוי באי כושר עבודה מלא. לטענת המבקש, עקב ההחמרה במצבו הרפואי גם מצבו הנפשי התדרדר, ומשפחתו נקלעה למצוקה כלכלית קשה.

6.המשיבה התנגדה לבקשה וטענה, כי אין קשר סיבתי בין ההחמרה הנטענת במצבו של המבקש לבין התאונה.

7.המבקש השיב בתגובתו, כי לא היה מעורב בתאונה נוספת לאחר שתי התאונות מושא התביעה, וכי הרופאים המטפלים בו הסבירו לו כי הנזק למיניסקוס הינו סיבוך של דלקת הפרקים ממנה הוא סובל. עוד השיב המבקש, כי שאלת הקשר הסיבתי היא שאלה רפואית שצריכה להיבחן על ידי המומחה, ובהיעדר חוות דעת רפואית בשאלה זו בפני בית משפט קמא לא תונח תשתית מתאימה להכרעה בשאלת זו בפסק הדין.

בית המשפט דחה את בקשותיו של המבקש.