רע"א 22712-07-15 עואודה נ' נסראללה ואח'

1.ביום 12.6.07 מכרו המשיבים 2-3 (להלן ביתן) למשיב 1 (להלן ראמי) את דירתם בנצרת עילית. על הדירה רבצה משכנתא כנגד הלוואה שנטלו ביתן מאת בנק הפועלים. במסגרת הסכם המכר התחייב ראמי לשלם את תשלומי המשכנתא השוטפים, כחלק מפרעון התמורה עליה הוסכם.

לאחר שראמי לא עמד בתשלומי המשכנתא פתח הבנק בהליך למימושה, ובמסגרת זו מכר את הדירה. כספי התמורה מן המכר מצויים בידי כונס הנכסים.

2.בתביעה שהגיש לבית המשפט קמא טען המבקש, כי עובר לרכישת הדירה על ידי ראמי נקלע האחרון לקושי כלכלי ולכן צריך היה להלוואה. על רקע זה הלווה לו המבקש 250,000 דולר, אותם היה על ראמי להחזיר בתוך שנתיים. משלא עמד בהתחייבותו המחה ראמי למבקש את זכותו בדירה שרכש מאת ביתן, ורשם עליה משכון לטובתו.

נוכח טענות אלה שטען המבקש בתביעתו הוא עתר להצהיר על זכותו בכספים שבידי כונס הנכסים, וביקש להורות על העברתם לידיו.

3.בד בבד עם הגשת תביעתו ביקש המבקש ליתן צו עיקול זמני על הכספים. בקשתו זו נדחתה בידי בית המשפט קמא, שלא השתכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת תביעה )תקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). בהחלטה מנומקת ומפורטת נדרש בית המשפט קמא לכשלים מכשלים שונים שנפלו בגירסת התביעה. השופט קמא התרשם, לכאורה, כי גירסה זו שבתביעה אינה כי אם תולדה של קשר פסול בין המבקש לבין ראמי, שכל תכליתו השתלטות על הכספים שבידי כונס הנכסים. לכך נוסף השיהוי בהגשת הבקשה ליתן צו עיקול זמני, שכן הבקשה לא הוגשה עם הגשת התובענה, כי אם לאחר שכשל ראמי בניסיונו שלו להשתלט על הכספים (בהליך אחר), ובכך יש משום נדבך נוסף לקשר הפסול בין ראמי למבקש.

4.נוסף לדחיית הבקשה ליתן צו עיקול זמני קבע כב' השופט קמא, כי אף שהתובענה הוכתרה כהצהרתית, אין היא כי אם תביעה כספית, ולכן על המבקש לשלם אגרה מתאימה.

5.על החלטה זו של בית המשפט קמא מלין המבקש, בבקשת רשות ערעור שהניח לפניי, ובה הוא מבקש לשכנע, כי חומר הראיות שהונח בפני בית המשפט קמא מוביל למסקנה הפוכה מזו אליה הגיע השופט הנכבד. נוסף על כך הוא טוען לנזק כספי קשה שיסבול, אם לא יינתן צו העיקול הזמני, שכן לא יהא בידו לקבל את המגיע לו עת יזכה בפסק הדין, והכל משום מצבם הכלכלי הקשה של בני הזוג ביתן (שהכספים יועברו אליהם אם לא יינתן צו העיקול הזמני). נוסף על כך טוען המבקש לטעות שטעה בית המשפט קמא בראותו את תובענתו כתביעה כספית, בעוד היא הצהרתית לשיטתו.

6.לאחר עיון בבקשה על נספחיה לא ראיתי כי היא צריכה תשובה, ולכן אדחנה על אתר, בגדרה של תקנה 406 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. אלה טעמיי:

7.ראשית אומר, כי לא ראיתי שגגה בקביעתו של בית המשפט קמא בראותו את התובענה כתביעה כספית. התובענה הוכתרה אמנם כתביעה לפסק דין הצהרתי, אלא שבסופו של כתב התובענה עותר המבקש לא רק להצהרה על זכותו בכספים, כי אם גם להעברתם לידיו. כאשר זה הוא הסעד אותו מבקש העותר, עליו לשלם אגרה מתאימה, כפי שציווה בית המשפט קמא.

בשולי דברים אלה אומר, כי הסעד הכספי מתבקש כלפי כונס הנכסים, שאיננו כלל צד להליך. בנסיבות אלה על בית המשפט יהא לשקול האם אין מקום לצירופו של הכונס כבעל דין, ואם לאו – האם אין למחוק את הסעד הכספי מן התביעה, שכן הוא מופנה כלפי מי שאיננו בעל דין.

8.מכאן לצו העיקול הזמני. ובכן ראשית אומר, כי ככל שהמבקש עומד על טענתו כי תביעתו אינה כי אם לסעד הצהרתי, אין כל מקום לסעד הזמני לו הוא עותר, שכן סעד זמני תכליתו להבטיח את ביצועו של פסק הדין שיינתן לטובת התובע. אם כל שמבקש המבקש הוא סעד הצהרתי, העדר קיומו של צו עיקול זמני לא ימנע מבית המשפט להצהיר, כי הכספים שבידי הכונס הם למבקש. על כן אין כל צורך בצו העיקול הזמני.

אלא שכאמור, המבקש הוסיף לסעד ההצהרתי גם סעד כספי, ולעת הזו, וכל עוד לא תוקנה התובענה (כגון על ידי מחיקת הסעד הכספי, או לחילופין צירופו של הכונס כבעל דין דרוש), אין מקום לדחיית הבקשה לצו עיקול זמני בשל הטעם אותו ציינתי.

9.אלא שבכך לא באו תלאותיו של המבקש לקיצן, שכן דינה של בקשת רשות הערעור להידחות משום שגם אם תיראה תובענתו כתביעה כספית, לא עלה בידו לשכנע בקיומה של עילת תובענה, הנסמכת על ראיות לכאורה. ראשית אציין, כי בכגון דא יש בידי הערכאה המבררת שיקול דעת נרחב, וההתערבות בו נעשית במקרים חריגים בלבד (ראו למשל: רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגרית האחים אבו בע"מ, פ"ד נה(2) 307, 310 (2000). שנית, ולגופם של דברים, בית המשפט קמא פרש בהחלטתו שלל של טעמים, שהוליכוהו לידי מסקנה לכאורה לרקימתה של קנוניה בין ראמי לבין המבקש בניסיון לשים ידם על הכספים שבידי הכונס, ובטעמים אלה לא ראיתי שגגה. אדרבא, אף אני, כשופט קמא, מתרשם כי התובענה סובלת מקושי רב, עד כי יש לומר עליה, כי אין היא מגלה עילה הנסמכת על תשתית ראיה לכאורה, כזו הצריכה על מנת ליתן סעד זמני לפי המבוקש.

10.אשר על כן הנני דוחה את הבקשה. משלא נתבקשה תגובה, לא אתן צו להוצאות.

ניתן היום, א' אב תשע"ה, 17 יולי 2015, בהעדר הצדדים.