רע"א 2258/14 בניני בר אמנה חברה לבניין ופיתוח בע"מ נ' עדיאל בע"מ ואח'

           מונחת לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (ת.א. 58376-06-13, כבוד השופט ב' גרינברגר), בגדרה ניתן צו מניעה זמני. על פי הצו שניתן, מנועה המבקשת להיכנס ל-3 יחידות דיור בפרויקט בניה שיזמה, או לבצע בהן כל פעולה שתפגע בזכות העיכבון של המשיבה – החברה הקבלנית.

עובדות והליכים

1.        המבקשת, בנייני בר-אמנה חברה לבניין ופיתוח בע"מ, היא חברה יזמית של פרויקטים למגורים (להלן: בנייני בר-אמנה). המשיבה, עדיאלי בע"מ, היא חברה קבלנית העוסקת בתחום הבניה והפיתוח (להלן: עדיאלי). הצדדים התקשרו בהסכמים לבניית יחידות מגורים בפרויקטים שונים. אחד מהם הוא בניית 12 יחידות דיור ביישוב מעלה מכמש (להלן: ההסכם ו-הפרויקט). עדיאלי הגישה לבית המשפט המחוזי תביעה כספית על סך של כ-5 מיליון ש"ח, בטענה כי בנייני בר-אמנה הפרה את ההתקשרות מולה, בין היתר ביחס לפרויקט. בנייני בר-אמנה הגישה תביעה שכנגד על סכום דומה בגין ליקויים שונים בבנייה ומרכיבי נזק נוספים.

           לאחר הגשת התביעה עתרה עדיאלי למתן סעד זמני, לפיו ייאסר על בנייני בר-אמנה להיכנס ליחידות הפרויקט או לבצע בהן עבודה כלשהי, לרבות מימוש התקשרויות בקשר עימן, או לבצע פעולה שתפגע בזכות העיכבון של עדיאלי ביחס ליחידות אלה.

2.        בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה לסעד זמני בחלקה. לעניין העיכבון, נקבע כי עדיאלי לא ויתרה על השליטה ביחידות הפרויקט וכי אין במחלוקת לגבי גובה החוב כדי לפגום בזכות העיכבון שלה. כמו כן, נקבע כי ויתור על זכות העיכבון צריך להיעשות בבירור ובמפורש וכזאת לא נעשה. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי המשיבה פעלה בחוסר תום לב משמכרה 9 מיחידות הפרויקט מבלי להודיע לעדיאלי ולאחר שהחליפה את המנעולים בהן. זאת חרף התנגדות עדיאלי למסור את היחידות עד שישולם החוב הנטען כלפיה. עוד נקבע כי מתקיימת עילת תביעה לכאורה – אחד מהתנאים למתן סעד זמני. ברם, הסעד הוגבל ל-3 יחידות הדיור שטרם נמכרו (להלן: היחידות). זאת משני טעמים: ראשית, על רקע הפער בין שווי היחידות (9 היחידות שנמכרו הוערכו בשווי של כ-6 מיליון ש"ח) לבין גובה החוב הנטען ביחס לפרויקט (כ-1.35 מיליון ש"ח); ושנית, לנוכח מאזן הנוחות שנטה, כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי, לטובת בנייני בר-אמנה.

           מכאן הבקשה שבפניי, במסגרתה עותרת בנייני בר-אמנה לביטול הסעד שניתן.

הבקשה למתן רשות ערעור

3.        לטענת בנייני בר-אמנה, עדיאלי סירבה להשלים את עבודות הבינוי ולמסור את יחידות הדיור לידיה בהתאם להוראות ההסכם, ולמעשה היא נטשה את אתר העבודות חודשים רבים קודם לכן. על פי קו זה, לעדיאלי אין כל שליטה פיזית ואקטיבית ביחידות הדיור מזה חודשים רבים, שהיא אחד מהתנאים לעיכבון. כמו כן, נטען כי מועד החיוב של בנייני בר-אמנה כלפי עדיאלי טרם התגבש, וגם מסיבה זו אין לאחרונה זכות עיכבון. לחלופין, נטען כי סעיף 32(א) להסכם מהווה ויתור מפורש על זכות זו. בנוסף, ולעניין מאזן הנוחות, נטען כי הנזק שייגרם לבנייני בר-אמנה כתוצאה מהסעד הזמני הוא רב, וכי ערכן של היחידות הוא כמעט כפול מהחוב שעדיאלי טוענת לו. עוד נטען כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר ומבלי שצורפו לה בטוחות מתאימות. עדיאלי, מצידה, סומכת את ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי, וטוענת כי אין הצדקה להתערב בה.

           להשלמת התמונה יצוין, כי לאחר הגשת הבקשה הצעתי לצדדים הסדר לפיו הבקשה תתקבל, במובן זה שצו המניעה הזמני שניתן יחול על 2 יחידות דיור של הפרויקט בלבד. הצעה זו הועלתה לנוכח ערך הדירות וסכום החוב, כמפורט בתביעת עדיאלי ובהחלטת בית המשפט המחוזי. בנייני בר-אמנה קיבלה את ההצעה, אך עדיאלי דחתה אותה. אפנה, אפוא, להכרעה בבקשה דנא.