רע"א 2187/16 עזבון המנוח נחום גולה באמצעות נעימה גולה נ' עו"ד מתי עצמון

           לפנַי בקשת רשות לערער על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ר' יעקבי) מיום 24.1.2016 (להלן: ההחלטה) בהפ"ב 16265-07-15 ובהפ"ב 53778-07-15. במסגרת ההחלטה נדחתה בקשת המבקש לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 24.12.2015, בו הוחלט על ביטול פסק הבוררות שניתן במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים (להלן: פסק הדין).

רקע והליכים קודמים

1. בין נחום גולה ז"ל (להלן: המנוח), לבין המשיב, עורך דין עצמון, אשר ייצג את המנוח בעניינים שונים (להלן: המשיב), התגלעה מחלוקת ביחס לשכר טרחת המשיב וביחס לסכומי כסף שקיבל המשיב בנאמנות עבור המנוח.

           הצדדים החליטו ליישב את המחלוקת ביניהם בהליכי בוררות לפני עו"ד אופיר עוזרי (להלן: הבורר). ביום 13.4.2015 ניתן פסק הבוררות (להלן:פסק הבוררות). בפסק הבוררות נקבע כי מתוך סכומי הכסף שקיבל המשיב בשם המנוח, נותר סך של 240,306 ש"ח שלא הועברו לידי המנוח, וכי מתוך סכום זה זכאי המשיב לשכר טרחה בסך של 76,776 ש"ח. אשר על כן, נפסק כי על המשיב להשיב למנוח סך של 163,529 ש"ח. ביני וביני, ביום 11.7.2014, הלך המנוח לבית עולמו, ומשכך יוצג הוא באמצעות נעימה גולה בשם עזבונו (להלן: העזבון).

2. ביום 8.7.2015 הגיש העזבון לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה לאישור פסק הבוררות. המשיב, מצידו, הגיש ביום 27.7.2015 בקשה לביטולו (להלן: הבקשה לביטול). ביום 22.11.2015 הגיש העזבון תגובה לבקשה לביטול, בגדרה עתר, בין היתר, לסילוק הבקשה לביטול על הסף ולביטול פסק הבוררות. זאת, בטענה שרק לאחר הגשת הבקשה לאישור פסק הבוררות נודע לעזבון כי בידי המשיב מסמכים משפטיים בעניינו של המנוח, אשר היו - ועודם - רלבנטיים להליך הבוררות. משכך, פסק הבוררות ניתן בלי שהיה לפני הבורר מלוא המידע הצריך להכרעה, באופן שגרם למנוח לעיוות דין. בהחלטתו מיום 30.11.2015 (להלן: ההחלטה הראשונה), קבע בית המשפט המחוזי כי בשים לב לעמדות הצדדים, נראה כי יש לבטל את פסק הבוררות. על כן, ביטל את הדיון שנקבע לפניו והוסיף כי "אם לא תוגש התנגדות משכנעת עד 9.12.15, צפוי שתוצאת ההליכים שעל הפרק תהיה כנ"ל [...]". ביום 9.12.2015 הגיש העזבון את עמדתו, בגדרה ביקש, בין היתר, כי בית המשפט יורה על "ביטולו החלקי של פסק הבורר ועל תיקונו...". בהחלטה מיום 10.12.2015 (להלן: ההחלטה השנייה) המליץ בית המשפט לצדדים להסכים לביטול פסק הבוררות בכפוף להעברת סכום כלשהו לעזבון ולניהול הליך בוררות חדש לגבי הסכומים השנויים במחלוקת. בסיפא להחלטה השנייה קבע בית המשפט כי "אם לא תוגש התנגדות משכנעת עד 23.12.15, אראה בכך הסכמה לסיום ההליכים דנן באופן שצוין לעיל". המשיב הודיע ביום 20.12.2015, כי הוא מסכים להצעת בית המשפט, ואילו העזבון לא הגיש תגובה כלשהי מטעמו.

3. ביום 24.12.2015 ניתן פסק הדין, בו נקבע כי בהמשך להחלטות הקודמות ולהודעת המשיב - פסק הבוררות מבוטל; על המשיב לשלם לעזבון סך של 113,144 ש"ח; והצדדים רשאים לנקוט הליכים חדשים ביחס לסוגיות שנותרו במחלוקת ביניהם. בו ביום הגיש העזבון בקשה לביטול פסק הדין, בה נטען, בין היתר, כי פסק הדין ניתן בלי לקבל את תגובתו להחלטה השנייה, ובלי שהייתה לו הזדמנות להשיב להודעת המשיב מיום 20.12.2015 אשר לא הומצאה לו.

           בהחלטה מיום 24.1.2016 נדחתה בקשת העזבון לביטול פסק הדין. נקבע כי אין מקום לביטול פסק הדין מחובת הצדק, שכן הן בהחלטה הראשונה והן בהחלטה השנייה נקבע כי מי מבעלי הדין אשר מתנגד להמלצת בית המשפט יהא רשאי להגיש "מה שימצא לנכון", ללא קשר לתגובת הצד השני, ומשכך, לא היה באי המצאה כדין של הודעת המשיב לידי העזבון כדי לאיין את חובתו להגיש עמדתו ככל שהתנגד להמלצת בית המשפט. עוד נקבע, כי לא עלה בידי העזבון להראות כי תצמח לו תועלת מביטולו של פסק הדין, מאחר ששני הצדדים ביקשו, למעשה, לבטל את פסק הבוררות; במסגרת פסק הדין חויב המשיב בהשבה חרף ביטול פסק הבוררות; ממילא צפויים הצדדים לנהל הליכים נוספים, ופסק הדין מאפשר להם לעשות כן.

           על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפנַי.

טענות העזבון