רע"א 21845-07-15 קאסם נ' רוימי ואח'

1.המשיב הגיש תביעה לבית המשפט קמא, בה טען לרשלנות רפואית שייחס למבקש. נוכח הפער בין חוות הדעת שהגישו הצדדים הורה בית המשפט קמא על מינוי מומחה מטעמו. סמוך לאחר מכן הודיע המשיב, כי מתקיים בעניינו הליך פשיטת רגל, וכי הוא ממתין להוראות בהליך הכינוס. משלא הומצאה הודעה מתאימה בעניין הליך פשיטת הרגל הורה בית המשפט קמא על מחיקת התובענה מחוסר מעש. לאחר מכן דחה בית המשפט קמא שתי בקשות של המשיב לביטול המחיקה. בשלישית נעתר בית המשפט קמא לבקשה, הורה על חידוש ההליכים ומינה מומחה מטעמו, לאחר שהמשיב המציא את אישור המנהל המיוחד בהליכי הכינוס.

לאור בקשת המנהל המיוחד, לפיה במסגרת התביעה לא תחולנה הוצאות כלשהן על קופת הכינוס, ביקש המשיב לפוטרו מתשלום שכר טרחת המומחה. מנגד ביקשה המבקשת לחייבו בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה, ולכך הוסיפה בקשה כי בית המשפט קמא ישוב ויעיין בהחלטתו לחידוש ההליכים.

2.בית המשפט קמא קבע, כי לאור חוות דעת המומחים מטעם בעלי הדין, חיוב המשיב בערובה יציב בפניו מחסום מלקבל יומו בפני בית המשפט. נוסף על כך נדחתה הבקשה לעיון מחדש בהחלטה המבטלת את מחיקת התובענה. בתוך כך קבע בית המשפט קמא, כי הוצאות הצד שכנגד תישקלנה בסיומו של ההליך. את שכר טרחת המומחה השית בית המשפט קמא, בשלב זה, על המבקש ועל הצד השלישי בלבד.

3.בבקשת רשות ערעור שהניח לפניי מלין המבקש על החלטה זו, כשהוא טוען כי חידוש התובענה קיפח את זכותו הדיונית, כיוון שההחלטה התקבלה מבלי שנתבקשה תגובתו. אם היה מתבקש להשיב, היה מתנה את הסכמתו לחידוש ההליכים בהפקדת ערובה או בתשלום הוצאות. המבקש מוסיף וטוען, כי השתהות המשיב, מעת שניתנה ההחלטה על מחיקה מחוסר מעש ועד להחלטה על חידוש ההליכים, הסבה לו הוצאות ניכרות ופגעה באינטרס ההסתמכות שלו, ונוכח מצבו הכלכלי של המשיב לא ניתן יהא להיפרע ממנו בסופו של הליך.

4.לאחר עיון בבקשה על נספחיה לא ראיתי כי היא צריכה תשובה, ולכן אדחנה על אתר, בגדרה של תקנה 406 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

5.אשר לקבלת הבקשה לחידוש ההליכים בלא שנתבקשה תשובת המבקש, אכן עניין לנו בתקלה דיונית. יחד עם זאת, בשקילת הטעמים שהביאו לתוצאה הסופית הובאו בחשבון טענות שיכול היה המבקש לטעון (ואלו גם נטענו בהליך שלפניי), ולכן ניתן לראות את התקלה ככזו שלא הביאה לפגיעה מהותית בזכות דיונית של המבקש.

6.מכאן לעניין גופו, ותחילה אציין, כי בהחלטה לחידוש הליכים והתנייתם בהפקדת ערובה נתון שיקול דעת רחב לערכאה המבררת [ראו למשל: רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח באסל נעים איברהים, פ"ד נח(5) 865, 869 (2004)], ובשיקול דעת זה לא ראיתי מקום להתערבותי. למעלה מן הדרוש אציין, כי גם בגופה של החלטה לא ראיתי שגגה. נראה, כי בית המשפט קמא איזן היטב בין זכויות המשיב לבין האינטרס של המבקש, כשהוא מונחה על פי הכלל לפיו יש להותיר לבעל דין זכות גישה לערכאות. לעניין זה חשוב לראות, כי ככלל אין להתנות את זכות התובע לברר את תביעתו לפני ערכאות שיפוטיות בהפקדת ערובה כספית, אלא במקרים נדירים, ואין לחייב תובע להפקיד ערובה בשל עוניו [ראו: רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד 647,650 (1990)]. 

7.ככל הנוגע להחלטת בית המשפט קמא למנות מומחה ולהשית על המבקש והצד השלישי את הוצאותיו, עניין זה הוא מן העניינים, בהם אין נותנים רשות לערער.

8.משום כל הטעמים הללו הנני דוחה את הבקשה. משלא נתבקשה תגובה, לא אתן צו להוצאות.

ניתן היום, ז' תשרי תשע"ו, 20 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: