רע"א 2181/15 עו"ד שרגא פ. בירן ואח' נ' עו"ד צדקיהו הרמולין

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט מ' אלטוביה) מיום 15.3.2015 בת"א 1083-06, בגדרה התקבלה בקשת המשיב (להלן: "הרמולין") לקבל תשלום חד-פעמי מאת המבקש 1 (להלן: "בירן") בסך של 2,310,866 ₪ לאחר תשלום מס, וכן תשלום חודשי בשקלים השווה לסך של 5,000$ לאחר תשלום מס החל מיום 1.12.2014.

רקע

2. המחלוקת שבין הצדדים נוגעת למעמדו של הרמולין כשותף במשרד עורכי דין (להלן: "השותפות") שבו בירן הוא השותף הבכיר, וזאת על-פי הסכם שנחתם בין הצדדים בראשית שנות ה-80. עובר לפרישתו מהשותפות, תוגמל הרמולין בסכום של 5,000$ לחודש (להלן: "המשיכות החודשיות"), כאשר התחשבנות נוספת באשר לחלקו ברווחי השותפות היתה נערכת בסוף כל שנה. לאחר שהתערערו היחסים בין הצדדים, שלח הרמולין בשנת 2005 הודעה לבירן בדבר פירוק השותפות החל מיום 15.3.2005, ובהמשך הגיש בקשה לבית המשפט המחוזי לפירוק השותפות ולמינוי כונס נכסים לצורך מימוש הפירוק. אין מחלוקת בין הצדדים כי באותו מועד עמד חלקו של הרמולין בשותפות על שיעור של 19%.

3. ביום 17.9.2009 נתן בית המשפט המחוזי פסק דין בו נקבע כי אכן התקיימה שותפות בין הצדדים. עם זאת, בפסק הדין נדחתה בקשתו של הרמולין להכריז על פירוק השותפות ולמינוי כונס, ותחת זאת הורה בית המשפט כי ההיקף הכולל של נכסיו בשותפות יקבע על-ידי "מומחים מכריעים". על החלטת בית המשפט המחוזי הוגשו לבית משפט זה בקשת רשות ערעור וערעור על-ידי המבקשים, וכן ערעור שכנגד על-ידי הרמולין. במסגרת הליכים אלו הגיש הרמולין גם בקשה לסעדים זמניים, במסגרתה עתר בין היתר לקבלת סעד של תשלום ה'משיכות' החודשיות אותן היה נוהג למשוך מהשותפות בניכוי סכום של 60,000 דולרים, השווה ל-12 משיכות חודשיות, אשר שולם לו לפי החלטת ביניים של בית המשפט המחוזי מיום 25.2.2007. בקשה זו נדחתה על-ידי כב' השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (החלטה מיום 1.9.2010). בהחלטה צוין כי:

"בית המשפט המחוזי החליט כי המשיב זכאי לסכום מסוים. החלטה זו אינה מצמיחה למשיב זכות כללית להמשיך ולקבל את המשיכות החודשיות בכל התקופה בה מתנהל ההליך בין הצדדים. כלומר, המשיב לא הצליח להראות כי קיימת לו זכות לכאורה לקבלת סעד זה. בפרט לא הראה המשיב כיצד משרת סעד זמני זה את מימוש הסעד המבוקש בערעור עצמו. משכך, סבור אני כי דין הבקשה לקבלת סעדים זמניים, על כל ראשיה, להידחות" (פסקה 7 להחלטה, ההדגשות שלי – נ' ס').

4. ביום 2.10.2014 קיבל בית משפט זה (כב' הנשיא (כתוארו אז) א' גרוניס, והשופטים ח' מלצר ו-ד' ברק-ארז) באופן חלקי את ערעור המבקשים, באופן אשר שינה את מתווה הפירוק שנקבע על-ידי בית המשפט המחוזי. המתווה החדש שנקבע במסגרת הערעור נגע להגבלת סמכותם של המומחים בנושא זיהוי וכימות נכסי השותפות וזכויותיה. כמו כן התקבל הערעור שכנגד, בעניין החלוקה הראויה בין הצדדים בנשיאה בשכרם של המומחים. בשולי פסק הדין ציין השופט ח' מלצר, בהסכמת חבריו להרכב, את הדברים הבאים:

"במסגרת בקשה לסעדים זמניים שהגיש עו"ד הרמולין, הוא עתר לקבלת סעד ביניים שיאפשר לו המשך תשלום המשיכות החודשיות אותן הוא היה נוהג למשוך מהשותפות, בסך השקול בשקלים ל-5,000 דולר מדי חודש (משיכות אלו הופסקו מעת שפרץ הסכסוך בין הצדדים). הוא ביקש כי משיכות אלה תימשכנה ותחושבנה ממועד תחילת הסכסוך ועד להשלמת ההליכים, זאת בניכוי סכום השקול בשקלים ל-60,000 דולרים, השווה ל-12 משיכות חודשיות, אשר שולם לו לפי החלטת ביניים של בית המשפט המחוזי הנכבד מתאריך 25.2.2007. חברי, השופט (כתוארו אז) א' גרוניס, דחה את הבקשה מהטעם ש'המשיב לא הצליח להראות כי קיימת לו זכות לכאורה לקבלת סעד זה' כאן (ראו: החלטה מתאריך 1.9.2010). לגישתי, בהתחשב בכך שמלאכת הפירוק ויישוב החשבונות בין הצדדים צפויה להימשך עוד תקופה לא קצרה ובינתיים מעבר לנ"ל – לא קיבל עו"ד הרמולין כספים כלשהם מכספי השותפות, אף שנראה לכאורה שצפויים לעמוד לזכותו סכומים משמעותיים – ראוי כי בית המשפט המחוזי ישוב ויידרש לסוגיה זו, מיד כשתובא בפניו בקשה מתאימה" (פסקה 42(א) לפסק הדין, ההדגשות שלי – נ' ס').

5. אחר הדברים האלה הגיש הרמולין לבית המשפט המחוזי בקשה למתן הוראות בדבר תשלום משיכות חודשיות, במסגרתה ביקש כי בירן יעביר לידיו סך של 2,310,866 ₪ לאחר תשלום מס, המהווה סכימה של המשיכות החודשיות שלא שולמו בתקופה של 113 חודשים החל מיום 1.6.2005, בניכוי אותם 60,000 דולר ששולמו לו בעבר. בנוסף לכך ביקש הרמולין כי יתאפשר לו להמשיך לקבל את המשיכות החודשיות החל מיום 1.12.2014 ואילך. הסכומים האמורים התבקשו על חשבון חלקו של הרמולין בנכסי השותפות, כפי שייקבע בסופו של דבר על-ידי המומחים, וזאת בהתבסס על קביעותיו של בית משפט זה במסגרת הערעור והערעור שכנגד שהוזכרו לעיל, מהם עלה כי הרמולין צפוי לקבל סכומים בשיעורים משמעותיים. עוד הטעים הרמולין בבקשה כי מאז חודש אפריל 2005 ועד היום לא זכה לסכומים כלשהם מאת השותפות, ואילו בירן, השותף האחר, נהנה מפירותיה של השותפות כאילו לא ארע דבר.

6. המבקשים התנגדו לבקשה והעלו בתגובתם טעמים רבים המצדיקים לדידם את דחייתה. ראשית ציינו המבקשים כי בית משפט זה לא קבע בפסק הדין כי אכן עומדת להרמולין זכות לקבלת הסעד שנתבקש, אלא רק כי יש לבחון את הדבר במידה ותוגש בקשה מתאימה. עוד נטען, כי הרמולין כלל לא עמד בנטל הראייתי המוטל עליו להוכיח את זכאותו למקדמה, וכי גם אם יקבע כי יש לו זכות לכך, על אותה מקדמה להיות משולמת באמצעות תשלום חד-פעמי ולא כתשלום חודשי שאין לו בסיס ושאיננו מוגבל בזמן. בכל מקרה, טענו המבקשים, לא עמדה לפני בית המשפט תשתית ראייתית הולמת על מנת לקבוע את סכומהּ הראוי של אותה מקדמה, ואין מקום להתייחס לאמרות אגב של בית המשפט העליון כבסיס לקביעת סכום זה. המבקשים הוסיפו וטענו כי אין צדק או היגיון במתן "משכורת חודשית" למי שפרש מהשותפות ומזה 10 שנים אינו תורם לה דבר. כמו כן נטען כי השותפות איננה פעילה עוד, וכי לאחר מועד הפרישה הוקמה למעשה שותפות חדשה, אשר איננה צד להליכים בין הצדדים ואשר עשויות להיות לה טענות הגנה שונות ככל שתוגש נגדה תביעה, לרבות טענת התיישנות. בכל אופן, טענו המבקשים, הרמולין מעולם לא הגיש תביעה כספית קונקרטית נגדם ולא ביסס את זכותו לסכומי כסף כלשהם. עוד נכללו בתגובה טענות רבות נוספות הנוגעות לגוף העניין, כגון הטענה כי להרמולין חובות של מיליוני ₪ כלפי השותפות, בגין משיכות יתר ונכסים שקיבל שלא כדין, וכן בגין חלקו בהלוואות שניתנו לשותפות. לבסוף נטען, כי הרמולין איננו עומד בתנאים הקבועים בדין לשם קבלת סעד זמני.

7. בתשובתו הנרחבת לתגובת המבקשים, העלה הרמולין טענות רבות המצדיקות לטענתו להעתר לבקשה. ככלל טען הרמולין כי המבקשים שבים ומעלים טענות שהועלו על-ידם במסגרת הערעור ונדחו, בניסיון "למשוך" את ההליך ולמנוע ממנו את חלקו בשותפות. אשר למהות ההליך טען הרמולין כי אין מדובר בבקשה לסעד זמני במסגרת תביעה כספית, אלא בחלוקת ביניים במסגרת הליך של פירוק שותפות וחלוקת נכסיה, בהתאם למתווה שנפסק בבית משפט זה. בנוסף הכחיש הרמולין את טענות המבקשים בדבר נסיבות עזיבתו את השותפות ועל אודות חובותיו הנטענים כלפיה, ומנגד הפנה למספר פרוייקטים בגינם הוא זכאי, לשיטתו, לתשלום של עשרות ואף מאות מיליוני ₪ במצטבר. בעניין זה הודגש כי לפני בית המשפט המחוזי ובית משפט זה הועמדה תשתית ראייתית נרחבת, בכתב ובעל-פה, ביחס להיקף זכויותיו בשותפות, וכי קביעת בית משפט זה כי הוא זכאי לסכומים משמעותיים איננה קלוטה מן האוויר, אלא התבססה על נתונים אלו. אשר למשיכות החודשיות הטעים הרמולין כי אלו לא ניתנו לו בשל החלטה על עיכוב ביצוע שניתנה על-ידי בית המשפט המחוזי, ולפיכך העתרות לבקשתו בשלב זה יהיה בה כדי לתקן מעט מהעוול שנגרם לו, נוכח התמשכות ההליכים והעיכוב בעבודת המומחים עקב התנהלותו של בירן. יצוין, כי המבקשים הגישו בקשה למחיקת תשובתו של הרמולין, נוכח אורכה החריג והעובדה כי היא כוללת טענות אשר היה עליו להעלות במסגרת הבקשה המקורית, ואולם בקשה זו נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי במסגרת ההחלטה מושא הבקשה שלפני.