רע"א 2175/16 ג'קי מור ואח' נ' אסא יוסף ואח'

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ר' שמולביץ) בת"א 9500-11-13 מיום 15.2.2016, אשר במסגרתה התקבלו בקשות המשיב 1 והמשיבים 4-5, ומונה לנכס מושא ההליך כונס נכסים זמני.

רקע והחלטת בית המשפט המחוזי

2. הזכויות הקנייניות בבית המגורים הנמצא במגרש 672, הידוע כחלק מחלקה 40 בגוש 8503, רחוב ההדס במושב בורגתא (להלן: הנכס), הן במוקד הסכסוך שבהליך העיקרי המתנהל לפני בית המשפט המחוזי.

3. שלושה הם התובעים זכויות קנייניות בנכס: הראשון הוא המשיב 1, יוסף אסא, אשר רשום כבעל זכויות החכירה בנכס ברשות מקרקעי ישראל. בשנת 1996 חתם אסא על הסכם ובו מכר את הנכס למר יצחק שפיר ז"ל (להלן: המנוח); יורשיו, המשיבים    4-5 (להלן גם: יורשי המנוח או היורשים), טוענים לאכיפת ההסכם. אסא, מצדו, טוען שהסכם המכר בוטל; הוא והמנוח חתמו בשנת 1998 על תצהיר ביטול המכר.

4. שלישיים לטעון לזכויות בנכס הם המבקשים בבקשה שלפני. המבקשים 1 ו-3 הם אחים של המנוח, והמבקשת 2 היא בתו של המבקש 1 (להלן בקצרה: אחי המנוח או האחים). באופן כללי יֵאמר כי הללו טוענים לזכויות בו, שכן הם השתתפו במימון רכישת הנכס והרחבתו עבור המנוח. אין חולק על כך שהמבקשים אינם יורשי המנוח, וכן שמאז שהמנוח נרצח הם אֵלו השולטים בנכס בפועל, וכעולה מהחלטת בית המשפט המחוזי הוא מושכר על-ידם לצדדים שלישיים.

5. את התביעה הגיש אסא, הרשום כבעל זכויות החכירה מאת רשות מקרקעי ישראל, ולטענתו הוא לא פעל לממש את זכויותיו בנכס בשל פחדו מפני המנוח ואחיו; כיום, נתונים האחים במאסר בפועל בגין עבירות מס ועבירות נוספות שהורשעו בביצוען, ולפיכך הוא אזר אומץ להגיש את התביעה. לפי כתב התביעה שתוקן, התביעה מופנית הן כלפי אחי המנוח, הן כלפי היורשים. הסעד המבוקש בהליך העיקרי הוא הצהרתי בעיקרו: אסא מבקש כי יוצהר שזכויות הקניין שלו בנכס משוחררות מכל שעבוד או עיקול או זכות של יתר הנתבעים. יורשי המנוח הגישו תביעה שכנגד שבה הם עותרים לאכיפת ההסכם בין אסא ובין המנוח.

6. הן יורשי המנוח, הן אסא, הגישו בקשות למינוי כונס נכסים זמני לנכס. לטענת יורשי המנוח הרי שהם בעלי הזכויות בנכס ועל מנת למנוע נזק לנכס יש למנות את בא-כוחם לכונס נכסים זמני שיטפל בו. אף אסא ביקש למנות את בא-כוחו לכונס נכסים לנכס; לטענתו, נדרש המינוי בדחיפות נוכח התראה לפני עיקול לפי פקודת המסים (גביה) שמסרה לו המועצה האזורית עמק חפר עקב חובות ארנונה, היטלי ביוב ואגרת שמירה, בסך של כ-96,000 ₪. אסא ביקש אפוא להסמיך את בא-כוחו לתפוס את הנכס, לסלק כל אדם מהחזקתו, להשכירו ולגבות דמי שכירות שבאמצעותם ישולמו הוצאות וחובות הנכס עד להכרעת בית המשפט בהליך העיקרי.

7. לבקשה התנגדו האחים, שמחזיקים כאמור בנכס בפועל. לטענתם, סיכויי התביעה נמוכים, משום שאין כל ביסוס לטענותיו של אסא בדבר ביטול הסכם המכירה; ואילו יורשי המנוח כלל אינם רשאים לבקש בקשה כאמור, בהיותם נתבעים. דחיית הבקשה לא תגרום נזק לנכס, שכן החובות הצטברו על-ידי השוכרים האחרונים שפונו מהנכס, ובחודש האחרון הושכר הנכס לשוכרים חדשים. אין אפוא חשש לפגיעה בנכס כתוצאה מעיקול העירייה. לעומת זאת, המבקשים מחזיקים בנכס כעשרים שנה, ומינוי כונס נכסים יפגע בהם.

8. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשות, ולאור הסכמתם של אסא ושל יורשי המנוח, מינה כונס נכסים זמני חיצוני לנכס. בית המשפט המחוזי ציין את השיקולים הרלבנטיים למתן סעד זמני באופן כללי, הקבועים בתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות). לאחר מכן התייחס בית המשפט לתקנה 387ב, העוסקת באופן ספציפי במינויו של כונס נכסים זמני. לפי הקבוע בתקנה, ניתן למנות כונס נכסים זמני כאשר יש חשש ממשי לפגיעה ניכרת בערכם של הנכסים. צוין כי בשל הפגיעה החמורה בזכות הקניין הגלומה בסעד זמני זה, נוהגים בתי המשפט ליתנוֹ בזהירות יתרה; אולם נקבע כי בענייננו מוצדק הדבר, בשל קיומו של חשש ממשי לפגיעה בנכס.