רע"א 2172/16, אליה שלמה נ' בדיחי בועז

           בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת מ' אגמון-גונן) בת"א 13670-07-15 מיום 17.2.2016, במסגרתה נדחתה בקשה לסילוק תביעה על הסף, לרבות מחמת חוסר סמכות בינלאומית, ולחלופין בקשה לעיכוב הליכים מחמת הליך תלוי ועומד (להלן: בקשת הסילוק).

רקע

1. ביום 19.7.2015 הגיש המשיב, מר בועז בדיחי (להלן: בדיחי) כתב תביעה נגד המבקש, מר שלמה אליה (להלן: אליה), במרכזו הטענה כי האחרון הטעה את בדיחי והוליכוֹ שולל במסגרת עסקת נדל"ן משותפת שאותה ביצעו באטלנטה שבמדינת ג'ורג'יה, ארצות הברית.

2. בכתב התביעה מתוארת השתלשלות האירועים הבאה: בתחילת שנת 2011 סיכמו אליה ובדיחי (להלן: הצדדים) על ביצוע עסקה משותפת שבמסגרתה ירכשו שלושה נכסי נדל"ן להשקעה בעלות כוללת של כ-39 מיליון ₪. מימון העסקה הוטל על הצדדים בחלקים שווים. לשם ביצוע העסקה, נרשמו שלוש חברות בערבון מוגבל במזכירות מדינת פלורידה ובהמשך אותה שנה, נרכשו שלושת נכסי הנדל"ן על-ידי כל אחת מהחברות. לטענת בדיחי, "בשל עיסוקיהם הרבים", הסכימו הצדדים כי ימונו נציגים מטעמם (לכל צד נציג מטעמו) אשר נרשמו כבעלי שלושת החברות, ופעלו בשם הצדדים לניהול הנכסים.

3. בשלב מסוים, נוכח נסיבות אישיות של בדיחי, נטל אליה את המושכות בניהול העסקה. כך, במועד שאינו ברור מכתב התביעה, נכנסה לתמונה חברת Albion Trading Inc. (להלן: אלביון או החברה), אשר על-פי הנטען מצויה בבעלותו הבלעדית של אליה. סוכם, כי מימון הפרויקט ייעשה דרך החברה. הצדדים יעבירו כספים אליה, וזו באמצעות הסכם הלוואה פיקטיבי, תספק "הלוואות" לחברות לצורך מימון העסקאות. החזר אותן ה"הלוואות" ייעשה על-ידי תשלום דמי השכירות מהשימוש בנכסים ויועבר אל הצדדים דרך החברה. מכוח הסכמות אלה, העביר בדיחי סך של כ-23 מיליון ₪.

4. עוד נטען בכתב התביעה, כי במהלך שנת 2013 שוכנע בדיחי על-ידי אליה להעביר את הבעלות בנכסים על-שמה של חברת אלביון, תוך שאליה מתחייב כי עם השלמת רישום הנכסים, יפעל לרישומו של אליה כמחזיק ב-50% ממניות החברה. על-פי כתב התביעה, הבהיר בדיחי לאליה כי העברת הבעלות בנכסים אל החברה נעשתה למראית עין בלבד, ללא שינוי במערכת ההסכמית בין הצדדים. עם זאת, משבוצעה העברת הבעלות בנכסים על-שמה של החברה, נעלם אליה מעל לפני השטח ותחתיו צצה החברה, אשר טענה כי אין לה שיג ושיח עם בדיחי וכבעלים הבלעדי של נכסי הנדל"ן היא רשאית לפעול בהם באופן עצמאי.

5. נוכח האמור, טען בדיחי כי פעולותיו של אליה נעשו במסגרת תכנית רב- שלבית שרקח, במסגרתה הציג מצגים כוזבים, הפר הסכמים ופעל במרמה והטעיה. על כן, התבקש בית המשפט לקבוע כי ההסכמות בין הצדדים בטלות וכי על אליה לפצות את בדיחי בסכום השווה להשקעתו, כ-23 מיליון ₪.

6. ביום 7.9.2015, בטרם הוגש כתב הגנה, הגיש אליה בקשה לסילוק התביעה על הסף ולחלופין בקשה לעיכוב הליכים מחמת הליך תלוי ועומד. במסגרת הבקשה, פרש אליה מסכת עובדתית שונה בתכלית, שבבסיסה הטענה לפיה אין כל יריבות בין הצדדים. על-פי הבקשה, החברה היא שהתקשרה עם בדיחי לביצוע העסקאות עוד מתחילתם של האירועים, ואילו אליה עצמו לא היה צד להסכמות בשום שלב. החברה עצמה, כך נטען, אינה מצויה בבעלותו של אליה והוא משמש כיועצה בלבד. עוד נטען, כי החברה אינה מתעלמת מבדיחי; אדרבה, לאחר העברת הזכויות בהסכמת הצדדים בשלושת הנכסים אל החברה, ביקשה האחרונה לבוא בדברים עם בדיחי, כך שיירשם כבעלים של 50% ממניות החברה, אך דווקא בדיחי הוא שנמנע מלקבל לידיו את הזכויות בתואנות שונות, תוך שהוא מסרב מספר פעמים להצעות פשרה שהוצעו לו.

7. במסגרת בקשת הסילוק על הסף, נטען כי מבחני הפסיקה מעלים באופן חד-משמעי כי בית המשפט בישראל נעדר סמכות בינלאומית לדון בתביעה, שכן "הפורום הנאות" לדון בטענות הצדדים הן הערכאות שבארצות-הברית. זאת, נוכח העדר יריבות בין הצדדים, ומחמת העובדה כי העסקאות, הנכסים ובעליהם נטולי זיקה לישראל. עוד נטען, כי הליך מקביל מתנהל במדינת ג'ורג'יה שבארצות הברית, ולכן יש לעכב את ההליכים מחמת הליך תלוי ועומד.