רע"א 21532-09-16 אבו חיט נ' קאסם

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בכפר סבא בתיק ה"ט 14033-09-16 מיום 7.9.2016 (כב' השופטת מרב גרינברג), שלפיה ניתן צו זמני האוסר על המשיבים להטריד את המבקש ולהתקרב מרחק קטן מ- 1 ק"מ מביתו, ממקום עבודתו או מכל מקום שבו הוא נמצא באופן קבוע, וכן להימנע מלהיכנס למסגד סלאח אלדין בטירה בשעה שכל אדם מטעם העמותה נמצא בו. הדיון בצו בנוכחות שני הצדדים קבוע ליום 14.9.2016.

עם הבר"ע הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע הצו למניעת הטרדה מאיימת.

לאחר עיון ניתנת רשות ערעור, והבקשה תידון כערעור.

כפי שמתחוור מקריאת הבקשה למתן הצו על נספחיה, פרוטוקול הדיון, הבר"ע, והבקשה לעיכוב ביצוע, מדובר בסכסוך בין קבוצות של מאמינים שמתפללות במסגד. המבקשת היא עמותה שלכאורה מחזיקה במקרקעין ובמסגד עצמו, והמשיבים הם האימאם ואימאם מחליף שמשמשים במסגד. העמותה טענה בבית משפט קמא, ומכוח טענותיה ניתן הצו הזמני, כי המשיבים גורמים להסתה כלפיה ויש חשש כי בשל ההסתה תיגרם אלימות בין קבוצות מתפללים במסגד, אלימות שמנהל העמותה סבור כי תופנה בראש וראשונה נגדו. משום כך עתר בשם העמותה לקבלת צו ההרחקה.

בין הצדדים סכסוך באשר לשאלה מי ישמש אימאם במסגד. מובן כי סכסוך זה אינו נושא הבקשה שלפניי.

הואיל והחלטת בימ"ש קמא ניתנה ביום חמישי בשבוע, נקבע הדיון בבר"ע לשעות הבוקר שלמחרת, על מנת לאפשר קיום תפילת יום השישי כהלכתה.

לשמחתי, כעבור דיון והתייעצויות ביניהם, הגיעו הצדדים להסכמה כי התפילה תונהג באותו יום על ידי אימאם אחר, לא המשיב 1 שממילא לא נמצא בארץ כרגע, ולא המשיב 2 שאמור היה להעביר את דרשת יום השישי.

עם זאת, לא הצלחתי להביא את הצדדים להסכמה באשר לשינוי תנאי צו ההטרדה, והם עומדים על מתן החלטה בבר"ע.

חשיבות העניין אינה במרחק ממנהל העותרת בכל מקום שיימצא בו, כי אם בכך שלפי הצו שניתן, לא תתאפשר תפילה במסגד בנוכחות שני הצדדים גם יחד. ככל שאנשי העותרת ישהו במסגד, נאסר על המשיבים להיכנס אליו. שני הצדדים טוענים לזכויות תפילה במקום, ומשום כך ניתן להבין את עמידתם הדווקנית על זכויותיהם המשפטיות.

עם זאת, וכפי שאמרתי לצדדים גם בדיון, נושא כזה ראוי מעין כמוהו לשיחות ביניהם, למשא ומתן, ואף לגישור אצל דמות הלכתית מוכרת ומכובדת על שניהם או, כמובן, אצל כל אדם ששני הצדדים יתנו בו מבטחם.

ברי שאין מקום לפתרון של סכסוך כזה בכוח הזרוע, ולעניות דעתי ראוי שייפתר מחוץ לכותלי בית המשפט.

טענה מקדמית בפי המבקש, והיא כי החוק למניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001, אינו חל על מי שאינו "אדם" במובן הפיזי של המילה, ואין מקום למתן צו נגד עמותה, חברה, וכדומה. אכן, אם כי אין בחוק הגדרה מיהו "אדם" ברי כי החוק למניעת הטרדה מאיימת, על הסמכויות שניתנו בו לבית המשפט, מתייחס רק למעשים או לאיומים בין בני אדם בשר ודם. כך עולה בעיקר מן הערכים המוגנים ע"י החוק: שלוות חייו של אדם, פרטיותו, חירותו וגופו (סעיפים 1 ו-2 בחוק למניעת הטרדה מאיימת).

הבקשה שהוגשה לבית משפט השלום הוגשה על ידי עמותת אלראזי אלטולאביה (ע"ר 580310027) באמצעות מנהל ומורשה מטעמה, מר מוחמד קאסם. הפרוטוקול בבית משפט קמא מציין את מר מוחמד קאסם כמבקש. גם הצו מתייחס בעיקר למר מוחמד קאסם ורק בשוליו לחברים אחרים בעמותה.