יונס נ' פרידמן ואח'

הרקע לבקשה וטענות הצדדים: 

בפני בקשת רשות ערעור על החלטות של בימ"ש השלום בחיפה (כב' השופט אחסאן כנעאן) שניתנו ביום 10.1.17 וביום 15.1.17 בת"א 8647-06-14. בימ"ש קמא דחה התנגדות המבקש להגשת חוות דעת של ד"ר אינג' עמי גלזמן מטעם המשיבה 2 (חוות הדעת ההנדסית) ובקשתו לסילוקה מהתיק. כמו כן, לא קיבל בימ"ש קמא בקשת המבקש להתיר לו להגיש ראיות משלימות, בנוסף על הגשת חוות דעת הנדסית נגדית מטעמו. בנוסף, לא פסק בימ"ש קמא הוצאות לטובת המבקש בגין הבקשה לסילוק חוות דעת המשיבים שהוגשו לתיק בימ"ש קמא. כנגד החלטות אלה מלין המבקש.

מדובר בתביעה שהוגשה על ידי המבקש, אדריכל וקבלן, נגד המשיבים, בגין תשלום עבור עבודות שיפוץ שביצע לטענתו בדירתם בשנים 2007 – 2008. לטענתו, המשיבים לא שילמו לו את התמורה המלאה בגין עבודות השיפוץ.

החלטת בימ"ש קמא מיום 10.1.17 עוסקת בבקשת המבקש להוצאת חוות דעת חשבונאית שהוגשה מטעם המשיבה ולחילופין לאפשר למבקש להגיש חוות דעת נגדית או ראיות הזמה וכן בקשה דומה לעניין חוות דעת הנדסאית שהוגשה מטעם המשיבה. במסגרת הבקשה טען המבקש כי חוות הדעת החשבונאית היא בגדר הרחבת חזית כאשר הטענות הגלומות בה לא הועלו במסגרת כתב ההגנה. לחילופין נטען כי חוות הדעת היא משפטית וחורגת לתחום המסור לסמכותו הבלעדית של ביהמ"ש. כן נטען כי חוות הדעת לא גולתה בגילוי מסמכים. בימ"ש קמא קבע כי יש לדחות את הטענה כי חוות הדעת לא גולתה בגילוי מסמכים שכן בעת עריכת גילוי המסמכים חוות הדעת טרם באה לעולם. עם זאת, בימ"ש קמא קיבל את הטענה כי חוות הדעת החשבונאית היא בגדר חוות דעת משפטית האסורה בהגשה, שכן ביהמ"ש הוא האמון על הקביעות המשפטיות ולא ניתן להביא חוות דעת משפטית כראיה. לכן פסל בימ"ש קמא את חוות הדעת החשבונאית שהובאה מטעם המשיבה.

באשר לחוות הדעת ההנדסית שנערכה על ידי ד"ר גלוזמן טען המבקש כי היא מהווה הרחבת חזית מאחר והיא מפרטת ליקויים שלא פורטו בכתב ההגנה. כן נטען כי יש להוציאה מתיק בימ"ש קמא מאחר שהמשיבה טענה לקיזוז נזקים בכתב ההגנה אך לא פירטה את טענתה. המבקש טען כי בכתב ההגנה תחמה המשיבה את עצמה לסכום קיזוז של 100,000 ₪ - 150,000 ₪. כן טען המבקש כי חוות הדעת לא גולתה בגילוי המסמכים. בימ"ש קמא דחה את טענת המבקש כי חוות הדעת לא גולתה מאותה הסיבה שגם חוות דעת זו נערכה זמן רב לאחר מתן גילוי מסמכים. כן נקבע כי אין ממש בטענה שהמשיבה הגבילה עצמה לנזקים עד לסך של 150,000 ₪. נקבע כי בכתב ההגנה שמרה המשיבה על זכותה להגיש תביעה שכנגד בסכום שלא יפחת מ- 160,000 ₪. בימ"ש קמא ציין כי נכון שיש לפרט טענת קיזוז, אולם הפירוט הנדרש הוא בעת הבאת הראיות. כן ציין כי אם טענת הקיזוז הייתה עמומה בכתב ההגנה הייתה פתוחה הדרך בפני המבקש לבקש פרטים נוספים. בימ"ש קמא ציין כי בכתב ההגנה נטען כי המבקש גרם לנזקים ולכן די בכך על מנת לאפשר למשיבה להביא חוות דעת מפורטת בנושא זה. צוין כי השאלה אם הנזקים נגרמו על ידי המבקש או קבלנים אחרים שנטען כי תיקנו, אמורה להיות מוכרעת בפסק הדין. לאור זאת, נדחתה בקשת המבקש להורות על הוצאת חוות דעתו של ד"ר גלוזמן מהתיק. באשר לדרישה של המבקש להגיש חוות דעת נגדית בתחום ההנדסי נעתר לה בימ"ש קמא ונקבע כי תוגש בתוך 60 יום. לאור העובדה שחלק מהבקשה התקבל וחלק נדחה קבע בימ"ש קמא כי אין צו להוצאות.

בהחלטת בימ"ש קמא מיום 15.1.17, שניתנה לאחר שהמבקש הגיש בקשה להשלמת החלטה, ובמסגרתה טען כי בימ"ש קמא בהחלטתו מיום 10.1.17 לא התייחס לבקשתו להתיר לו להביא ראיות משלימות, נקבע כי בימ"ש קמא אפשר למבקש להביא חוות דעת נגדית ולכן אין בבקשה זו ממש.

המבקש מלין נגד החלטות אלה וטוען כי בימ"ש קמא שגה משדחה את הבקשה לסילוק חוות הדעת ההנדסית. נטען כי חוות הדעת מהווה הרחבת חזית או שינוי חזית קיצוניים. נטען כי בימ"ש קמא נתפס לכלל טעות בעניין סכום הקיזוז לו טענה המשיבה בכתב ההגנה. כן נטען כי אין כל אפשרות להגשת תביעה שכנגד או תביעה נפרדת או אפשרות להעלאת טענות הגנה נוספות בגין קיזוזים נוספים או בגין קיום ליקויים ונזקים נוספים וזאת מפאת התיישנות. המבקש טוען כי בדחיית ההתנגדות לחוות הדעת ההנדסית בימ"ש קמא נתן למשיבים לתקן כתבי הגנתם, להעלות טענות חדשות, הן לעניין הליקויים והנזקים והן לעניין שיעורם, דבר שהינו שגוי. כן נטען כי שגה בימ"ש קמא משלא קיבל ההתנגדות לחוות הדעת ההנדסית מהטעם שלא נכללה בגילוי מסמכים מטעם המשיבים. נטען כי בעל דין שרוצה להסתמך על חוות דעת מומחה צריך וחייב לציין בגילוי מסמכים מטעמו שבכוונתו להגיש חוות דעת מומחה בנושא מסוים, גם אם חוות הדעת אינה מצויה פיזית בידו בעת שהוא מגלה את מסמכיו. נטען כי מדובר במסמך מהותי ביותר – חוו"ד של מומחה שהמשיבים ידעו מבעוד מועד שבכוונתם להגישה כראיה ולהסתמך עליה כדי לנסות להוכיח טענת הגנה עיקרית ולכן חוות הדעת בהחלט הייתה קיימת בתחום ידיעת המשיבים והם היו חייבים לגלותה או לצינה בגילוי המסמכים. עוד טוען המבקש כי שגה בימ"ש קמא משלא קיבל את הבקשה להבאת ראיות משלימות. נטען כי בחוות הדעת ההנדסית שהוגשה, לאחר שהמבקש הגיש ראיותיו, הועלו טענות עובדתיות חדשות שלא בא להן זכר בכתבי ההגנה או שנטענו בכתבי ההגנה בצורה כללית וסתמית ופורטו לראשונה רק בחוות הדעת. לכן מן הדין ומן הצדק היה להתיר למבקש להגיש השלמת ראיות כדי שיוכל להגיב ולהתייחס לטענות אלה. נטען כי הגשת חוות דעת הנדסית נגדית מטעם המבקש אינה מייתרת את הצורך בהגשת ראיות משלימות. כן נטען כי בימ"ש קמא שגה משלא חייב המשיבים בהוצאות הבקשה.

המשיב 1 טוען כי יש לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור. המשיב 1 מעלה טענות מקדמיות נגד בקשת רשות הערעור וכן טוען כי יש לדחות אותה לגופה. נטען כי מדובר בתביעת סרק קנטרנית שהוגשה על ידי המבקש ערב ההתיישנות או שמא לאחריה. נטען כי לתביעה לא צורפו חשבוניות מס כדין, חשבון עבודה נפרד, יומן עבודה יומי, דו"חות שנתיים והצהרות הון של המבקש. כמו כן, נטען כי לתביעה לא צורף מסמך כלשהו שעליו חתומים המשיבים. נטען כי המשיבים דוחים מכל וכל את דבר ביצוע העבודות הנטענות על ידי המבקש כמפורט בכתבי ההגנה שהגישו וכי המבקש לא טרח לצרף ולו מסמך משמעותי אחד המאשש את כתב התביעה. עוד נטען כי העבודות הנטענות על ידי המבקש, בין אם בוצעו בדירת המשיבים או מי מהם ובין אם לאו, היו כלא היו, שכן הדירה הייתה ונותרה בלתי ראויה למגורי אדם, זאת על פי חוו"ד המהנדס עמי גלזמן. נטען כי המהנדס אף קובע כי ככל שבוצעו העבודות הנטענות הן בוצעו באופן לקוי ביותר. נטען כי המבקש לא טרח להגיש שום חוו"ד מטעמו.

לטענת המשיב 1, חווה"ד אינה מהווה הרחבת חזית ביחס לכתבי הטענות של המשיבים. נטען כי בכתב ההגנה נטען כי המבקש ביצע את עבודתו באורח לקוי ורשלני וגרם לנזקים כבדים עקב אי פתרון בעיות הרטיבות וכי הוא נטל ללא רשות חומרים בעלות של 100,000 ₪ לפחות. נטען כי לאחר שהמבקש התרשל בעבודות האיטום שהוזמן לבצע ובעבודות נלוות, הופסקה עבודתו והמשך העבודות בוצע על ידי קבלנים ואנשי מקצוע אחרים שנאלצו לתקן את ליקוייו ומחדליו. נטען כי כתב ההגנה מפרט מספר סוגי קיזוזים מכוח מחדלים ורשלנות של המבקש; מכוח תשלומים לקבלנים ואנשי מקצוע אחרים שנאלצו לתקן; ומכוח נטילה ללא רשות של חומרים שונים. לכן נטען כי המשיב ציין ופירט הודעות קיזוז בכתב הגנתו מעל ומעבר לנדרש על פי דין וכמתחייב מנסיבות העניין. כן נטען כי בכתבי ההגנה נזכרו בפרוטרוט הליקויים והמחדלים של עבודת המבקש ושל המבקש, כפי שנראו בעין וכן נפרשו הטענות המשפטיות הנגזרות מכך. נטען כי חווה"ד ההנדסית משתלבת בחזית טיעונים אלו, הולמת אותם ומעניקה להם משנה תוקף מקצועי בשלימות הראויה. נטען כי היקף הליקויים שנפרש בכתב ההגנה של המשיב, בתצהירי המשיבים ובחוות הדעת ההנדסית עולה לאין ערוך על סכום התביעה של המבקש.

באשר לעתירת המבקש להתיר לו להגיש ראיות משלימות - טוען המשיב 1 כי אין זכות קנויה למבקש להגיש ראיות משלימות. כן נטען כי בימ"ש קמא פעל על פי הכלל האוסר הגשת ראיות לאחר המועד שנקבע וכי אין מקום להתערב בהחלטה זו של הערכאה הדיונית. נטען כי המבקש ידע על טענות המשיבים בדבר רשלנותו המקצועית ומחדליו ועל הודעות הקיזוז בסכומים ניכרים שהגישו המשיבים. כן נטען כי המבקש אינו מציין מה טיבן של הראיות שהוא מבקש לצרף וכבר מטעם זה יש לדחות בקשתו. נטען כי חוות הדעת ההנדסית הוגשה במועדה במסגרת ראיות המשיבים ועדויותיהם, שהועברו כ"חבילה" אחת ומשתלבים עם הטענות שנפרשו בכתבי ההגנה.