רע"א 2129/15זבולון זיו איסחקוב נ' עיריית תל אביב ואח'

           בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 19.2.2015 של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים י' שבח, ש' שוחט ו-ח' פלינר) בע"א 38405-01-14 ובע"א 47362-01-14, בגדרו התקבל ערעור על פסק דינו מיום 10.12.2013של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט מ' קליין) בת"א 22577-07-09, ונקבע כי המשיבות 1 ו-2 לא נושאות באחריות לנזקיו של המבקש.

1. ביום 5.7.2004 שהה המבקש במגרש חניה של בית משותף ברחוב רובינשטיין בתל אביב, המוקף בגדר הבנויה כך שחלקה התחתון הוא חומת אבנים וחלקה העליון הוא גדר מתכת שבה משולבים עמודי תאורה (להלן: הגדר). המבקש ביקש לצאת מהמגרש אל הרחוב תוך דילוג מעל הגדר, נגע בה והתחשמל. בדיעבד הוברר כי ההתחשמלות ארעה בעקבות תקלה בהארקה שבמתקן חשמל המותקן בבית המשותף, המספק חשמל לעמודי התאורה.

2. בית משפט השלום חייב את שלוש המשיבות בפיצוי המבקש בגין נזקיו בסך 260,000 ש"ח וכן בהוצאות משפט. את הטלת האחריות על המשיבה 1 (להלן: העירייה) נימק בית משפט השלום בכך שהגדר היא חלק מהמדרכה, ועל כן חלק מהרחוב, ומכאן אחריות העירייה על-פי סעיף 235 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: פקודת העיריות), המגדיר את חובת הפיקוח של העירייה על הרחובות שבאחריותה. בנוסף, קמה לעירייה אחריות נוכח נגישותה של הגדר לעוברי אורח, העוברים בשטח הנמצא באחריותה של העירייה. הטלת האחריות על המשיבה 2 (להלן: חברת חשמל) נומקה בכך שחברת החשמל מספקת את החשמל לבית המשותף. המשיבה 3 היא נציגות הבית המשותף שבשטחו מוצבת הגדר, אשר לא התייצבה לדיון ההוכחות, וחויבה בנזקיו של המבקש כמי שאחראית על "תפקוד תקין של מתקני הבניין".

3. על פסק דינו של בית משפט השלום ערערו העירייה וחברת החשמל. המשיבה 3 לא ערערה על פסק הדין ועל כן זה הפך לחלוט כלפיה. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעוריהן של העירייה וחברת החשמל והורה על ביטול אותו חלק בפסק הדין המטיל עליהן אחריות ומחייב אותן לפצות את המבקש. בית משפט קמא קבע כי לא ניתן לראות ברכוש משותף של בניין חלק ממדרכה או מרחוב רק בשל העובדה שהוא נושק למרחב הציבורי, וכי במקרה דנא לא מוטלת על העירייה חובה כנגזרת של סמכויות הפיקוח שניתנו לה בדין. יחד עם זאת נקבע, כי במקרים מסוימים יתכן שרשות ציבורית תחוב בנזיקין גם ביחס למפגע שמקורו בקניין פרטי. לעניין חברת החשמל, נקבע כי לא מוטלת בדין חובה על חברת החשמל לפקח מעת לעת על תקינותם של מתקני חשמל פרטיים, ועל כן אין להטיל עליה אחריות בגין פגם במתקן החשמל הפרטי שבבית המשותף. בנוסף, המבקש חויב לשאת בהוצאות המשיבות 1 ו-2, בסך 7,500 ש"ח לכל אחת מהן.

           מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.

4. על-פי הבקשה, שגה בית משפט קמא בקביעתו כי לא מוטלות על העירייה וחברת החשמל חובות פיקוח על תקינות הגדר ועל מתקן החשמל הפרטי, ובקביעתו כי אין הן חבות בנזקו של המבקש. המבקש טוען כי יש להיעתר לבקשתו מאחר שפסק הדין מעלה סוגיה עקרונית, החורגת מתחום עניינם של הצדדים למחלוקת, הנוגעת לאחריות העירייה וחברת החשמל למפגעים שמקורם בתקלה שנגרמה ברשות היחיד, אך יש להם תוצאות הבאות לידי ביטוי במרחב הציבורי. לגישתו של המבקש, קבלת הבקשה נדרשת גם בשל השוני בין המסקנות הנורמטיביות אליהן הגיעה כל ערכאה.

5. לאחר עיון בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות קמא, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף בלי שתתבקש תשובת המשיבות.

           הלכה ידועה היא, כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, רק מקום שמתעוררת סוגיה משפטית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או כאשר עולה חשש לעיוות דין חמור (רע"א 460/14 צמח נ' גבאי, פסקה 2 (6.4.2014)), וכי רשות ערעור בערכאה שלישית לא תינתן רק משום שהערכאה השנייה הגיעה לתוצאה הפוכה מזו של הערכאה הראשונה (רע"א 1065/15 סלוק נ' חוטה (2.3.2015); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 215 (מהדורה ג, 2012)).

6. בניגוד לטענת המבקש, פסק הדין של בית משפט קמא אינו מעורר כל סוגיה משפטית בעלת חשיבות ציבורית, אלא תחום בגדרי המחלוקת שבין הצדדים להליך. בית משפט קמא קבע בפסק דינו כי בהתחשב בנסיבות הספציפיות של המקרה דנא אין לחייב את העירייה בגין נזק שנגרם כתוצאה מתקלה בקניין הפרטי של הבניין המשותף, אך הוסיף כי ייתכנו מקרים מסוימים בהם תחוב רשות ציבורית חובת זהירות בגין מפגע שמקורו בקניין פרטי. בית משפט קמא סקר את החובות המוטלות על העירייה מכוח פקודת העיריות ומכוח סמכות הפיקוח הכללית שבידה, ומצא כי בנסיבות המקרה, ובמובחן ממקרים אחרים, לא הוטלה עליה החובה לפקח על הגדר ועל מתקן החשמל הפרטי. סקירת סמכויות הפיקוח של חברת החשמל הביאה למסקנה דומה בעניינה. קביעתו של בית משפט קמא כי סמכויות הפיקוח אינן יוצרות חבות במקרה דנא, בצירוף עם המסקנה, המעוגנת היטב בדין, כי אין לראות בגדר "שטח ציבורי" רק מחמת היותה נושקת למרחב הציבורי, הן שהביאו את בית משפט קמא לקבוע, כי אין לעירייה ולחברת החשמל חובת זהירות כלפי המבקש.