רע"א 2107/15 פלוני נ' קצין התגמולים - משרד הביטחון

א.             בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ר' למלשטריך-לטר) בע"ו 34591-01-15 מיום 2.3.15, במסגרתו נדחה ערעור המבקש על החלטת הועדה הרפואית העליונה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 מיום 2.7.14. הועדה קבעה למבקש דרגת נכות בשיעור 15%.

רקע והליכים

ב.             המבקש, יליד 1984, גויס לשירות חובה בצה"ל בשנת 2002. בעת שירותו, בשנת 2003, היה המבקש מעורב בתאונת דרכים, שכתוצאה ממנה נפגע ביד ימינו. ביום 11.3.12 נקבעה למבקש דרגת נכות בשיעור 10% לפי המבחן הקבוע בתקנה 41(10)ב [קשיון נוח בפרק כף היד] לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), תש"ל-1969 (להלן התקנות). המבקש ערר לועדה הרפואית העליונה, ודרגת נכותו שונתה בדיון ביום 6.3.13 (להלן הישיבה הראשונה) לשיעור של 15%, לפי המבחן הקבוע בתקנה 35(1); זאת תוך עריכת ממוצע בין שיעור הנכות הקבוע בתקנה 35(1)ב [השפעה קלה על כושר התנועה] לשיעור הנכות הקבוע בתקנה 35(1)ג [השפעה בינונית על כושר התנועה].

ג.              המבקש עירער על החלטת הועדה לבית המשפט המחוזי. בית המשפט דחה ביום 8.7.13 את טענות המבקש, למעט אחת. נפסק, כי שגתה הועדה כשקבעה את שיעור נכות המבקש על-ידי עריכת ממוצע בין שני מבחנים קרובים. הוחלט, כי עניינו של המבקש יוחזר לועדה, באותו הרכב, שיקבע איזה מבחן מתאים למצבו הרפואי של המבקש. 

ד.             הועדה התכנסה שוב ביום 2.7.14 (להלן הישיבה השניה), בצירוף שני רופאים נוספים להרכב המקורי. הועדה לא נדרשה לחוות-דעת עדכנית שהוגשה מטעם המבקש בנימוק כי זו ניתנה לאחר פסק הדין, השאירה את שיעור נכותו על כנו, אך ביססה את החלטתה על מבחן אחר – תקנה 41(10)ב' [קשיון נוח בפרק כף היד]; זאת, תוך שימוש בתקנה 11 לתקנות המאפשרת התאמות בהיעדר מבחן ספציפי מתאים, אף תוך קביעת דרגות ביניים. המבקש עירער שוב על החלטת הועדה בבית המשפט המחוזי, וערעורו נדחה. ביסודו, בית המשפט נדרש, עם זאת, לתוספת הרופאים לועדה שהעלתה חשש שמא בא הדבר לשם השפעה על קביעת הרוב, ונתבקש כי הממונה על הועדות הרפואיות יתן תשובתו לעניין זה; נאמר כי בהיעדר צידוק מתאים לתשובה, יהיה בכך כדי לשקול דיון מחודש בפני ההרכב המקורי.

בקשת רשות הערעור

ה.             המבקש טוען, כי שגיאה עובדתית נפלה בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי, שציין כי חמישה רופאים נכחו בישיבה הראשונה. לטענתו, ארבעה רופאים נכחו בישיבה, והרופא החמישי רק חתם על הפרטיכל מתוקף תפקידו כיו"ר הועדה הרפואית העליונה. לטענת המבקש, מדובר ביותר מטעות סופר, שכן בית המשפט המחוזי הסתמך על היותו של הרופא החמישי אורטופד לצורך פסק-דינו.

ו.              המבקש מצטט שני חלקים מפרטיכל הדיון בישיבה הראשונה וטוען, כי בית המשפט היה צריך לעמוד על הסתירה ביניהם. בחלק הראשון נכתב: "לדעת הועדה אין שינויים ניווניים או הגבלה בתנועות המקבילות למצב של קשיון נוח". בחלק השני נכתב: "בבדיקת ה-CT  מ-26.6.12 נראה מימצא באופן ברור, קיימים שינויים ניווניים מזעריים בין העצם הנביקולרית לרדיוס שבא לידי ביטוי בעיקר בהיצרות המירווח המפרקי באיזור הרדיאלי של השבר".