רע"א 2041/16 שרון כוכבי נ' עיריית רחובות

           בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 27.1.2016 בתיק רצ"פ 43113-01-16 (כב' השופטת ו' פלאוט), בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 21.12.2015 של בית משפט השלום בפתח תקווה ברע"צ 34718-11-15 (כב' השופט נ' שטרנליכט), במסגרתו נמחק ערעור המבקשת על החלטת רשמת ההוצאה לפועל בפתח תקוה (להלן: הרשמת) מיום 4.11.2015 שניתנה בתיק מס' 20-00803-08-5 (להלן: תיק ההוצאה לפועל), וזאת בשל אי-הפקדת ערובה.

רקע והליכים קודמים

1. הרקע לבקשה דנא הוא הליך הוצאה לפועל שפתחה המשיבה נגד המבקשת, לשם ביצוע פסק דין שניתן ביום 21.11.2007 (ת"א (שלום פ"ת) 3866/06), בגדרו חויבו המבקשת ובעלה (להלן: החייב) בתשלום מיסים עירוניים למשיבה (להלן: החוב). ביום 19.1.2015 הגישה המבקשת ללשכת ההוצאה לפועל בקשה להפחתת החוב בגובה הריבית שהצטברה בשל אי-תשלומו, על-יסוד טענה לנזק שנגרם למבקשת נוכח התנהלות המשיבה במסגרת הפקעת קרקעות שהיו רשומות על שמם של המבקשת והחייב. בהחלטתה קבעה הרשמת כי אין זה בסמכותה להפחית את החוב למשיבה בדרך של קיזוז סכום נזקיה הנטענים של המבקשת, שכן מדובר בנזקים השנויים במחלוקת בין הצדדים. מכאן שלא עומדת למבקשת זכות קיזוז שקיומה מוסכם על שני הצדדים, אלא אך טענת קיזוז שיש לבררה בערכאה המוסמכת. עוד נקבע, כי ככל שעומדות למבקשת טענות לעניין נזקים שנגרמו לה בידי המשיבה, על טענות אלה להתברר בהליך נפרד במסגרת תביעה מתאימה.

2. כלפי החלטת הרשמת הגישה המבקשת ערעור לבית משפט השלום. בית המשפט קבע שעל המבקשת להפקיד עד ליום 29.11.2015 ערבון בסך 5,000 ש"ח להבטחת הוצאות המשיבה (יצוין כי המונח הנכון אינו "ערבון" אלא "ערובה", כאמור בהוראת החיקוק הרלבנטית, כפי שיפורט להלן. בהתייחסות להחלטות הערכאות הקודמות ייעשה שימוש במונחים שנכללו בהן). ביום 29.11.2015 הגישה המבקשת בקשה לתיקון סיווג ההליך שהוגש על-ידה מ"ערעור" ל"בקשת רשות ערעור", במסגרתה טענה כי ככל שיסווג ההליך כבקשה למתן רשות ערעור (ולא ערעור בזכות), אין לבית המשפט סמכות לחייבה בהפקדת ערובה. בית המשפט לא הכריע בבקשה אלא אך קבע ביום 2.12.2015 כי אין כל רלוונטיות להבחנה בין ההליכים, כאשר הסמכות לקביעת ערבון מעוגנת בתקנה 120(ז) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 (להלן: התקנות), וזאת גם כאשר בבקשת רשות ערעור עסקינן. בהתאם לאמור, נקבע שעל המבקשת להפקיד את סכום הערבון האמור תוך עשרה ימים ממועד קבלת ההחלטה, ובמידה שלא תעשה כן, יימחק הערעור. משלא הפקידה המבקשת את הערובה במועד, נעתר בית משפט השלום ביום 21.12.2015 לבקשת המשיבה לדחות את הערעור. לאחר מתן פסק הדין שהורה על מחיקת הערעור, הגישה המבקשת בקשה לפטור מהפקדת הערובה שנקבעה בתיק. בהחלטתו מיום 22.12.2015 הפנה בית משפט השלום לפסק הדין שניתן בעניינה של המבקשת.

3. כלפי פסק דינו של בית משפט השלום הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, במסגרתה חזרה על עיקר הטענות שהעלתה בהליך בבית משפט השלום. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, מבלי שנדרש לטענות המבקשת ביחס להחלטת הרשמת לגופה. הובהר, כי לבית משפט השלום מוקנה שיקול דעת בכל הנוגע לקביעת ערבון כתנאי לדיון בהשגה על החלטת הרשמת, בין אם עסקינן בערעור ובין אם בבקשת רשות ערעור, מכוח תקנה 120(ז) לתקנות. נקבע, כי לא נפל פגם בפסק דינו של בית משפט קמא אשר מחק את הערעור בשל אי-הפקדת הערבון, שכן ככל שסברה המבקשת כי יש לפטור אותה מהפקדתו היה עליה להגיש בקשה בהתאם ובמועד, כאשר בקשת המבקשת הוגשה באיחור רב ורק לאחר מתן פסק הדין שדחה את ערעורה. 

טענות הצדדים

4. כלפי החלטת בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה דנא, במסגרתה שבה המבקשת על טענותיה, הן לעניין סמכות בית המשפט להורות על הפקדת ערובה כתנאי לדיון בבקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל והסיווג המתאים להליך שהגישה המבקשת לבית משפט השלום, והן לעניין הסמכות שעומדת לרשמי הוצאה לפועל להפחית את סכום הריבית שהתווספה על החוב בהתקיים טעמים מיוחדים אשר מצדיקים זאת, כאשר לגישתה יש להבדיל בין סעד של הפחתה לבין סעד של קיזוז, הניתן במסגרת טענת "פרעתי".

           להשלמת התמונה, יצוין כי ביום 20.6.2016 הגישה המבקשת בקשה לעיכוב הליכי הגבייה בתיק ההוצאה לפועל (במעמד צד אחד), וזאת עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור דנא. לאחר שהוריתי למבקשת להבהיר את בקשתה לעיכוב הליכי הגבייה, בהחלטתי מיום 23.6.2016 הוריתי על מתן צו ארעי לעיכוב הליכי הגבייה בתיק ההוצאה לפועל עד למתן החלטה בבקשה לעיכוב ההליכים, והובהר כי "הצו הארעי ייכנס לתקפו רק בתנאי שהמבקשת תגיש עד ליום 27.6.2016 התחייבות לשאת בכל נזק והוצאה שייגרמו למשיבה כתוצאה ממתן הצו". כפי שיפורט להלן, המבקשת לא הגישה כתב התחייבות עד למועד הנקוב, ואף לא הגישה התחייבות כאמור עד למועד כתיבת שורות אלה. כמו כן, הוריתי למשיבה להגיש תשובתה לבקשת רשות הערעור ולבקשה לעיכוב הליכי הגבייה.