רע"א 2040/16, ישראכרט בע"מ ואח' נ' עכבר הכפר מלאכת מחשב בע"מ

           בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיאה י' ענבר) מיום 4.2.2016 בת"צ 24205-04-14 אשר קיבל בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגישה המשיבה נגד המבקשות.

רקע

1. המבקשות הן חברות לסליקת כרטיסי חיוב (כרטיסי אשראי) בשליטת בנק הפועלים בע"מ (להלן ביחד: ישראכרט). כאשר לקוח המחזיק בכרטיס אשראי הנסלק על ידי ישראכרט משלם באמצעות הכרטיס שברשותו, מונפק לבעל העסק שעמו התקשר הלקוח שובר תשלום באשראי אותו מציג בעל העסק בפני ישראכרט על מנת שתחייב את חשבונו של הלקוח בסכום העסקה ותעביר אותו אליו. בגין ביצוע פעולה זו (המכונה "סליקה") גובה ישראכרט מבעל העסק עמלה אותה היא מנכה במקור מסכום העסקה המועבר לחשבונו (להלן: עמלת סליקה). בהסכמים בין ישראכרט לבעלי עסקים המכבדים את כרטיסי האשראי הנסלקים על ידה (להלן: הסכמי סליקה) נקבע כי סכום העמלות החודשי שיידרשו בעלי העסקים לשלם לישראכרט בתמורה לשירותיה לא יפחת מסכום מסוים שנקבע בהסכם (להלן: הסכום המינימאלי). בחודש שבו לא מבוצעות בבית עסק מסוים די עסקאות אשראי שבגינן רשאית ישראכרט לגבות עמלות סליקה, מחויב בעליו לשלם לישראכרט את ההפרש שבין סכום עמלות הסליקה ששולמו על ידו והסכום המינימאלי (להלן: עמלת השלמה).

2. במקרים שבהם מחזיק של כרטיס אשראי הנסלק על ידי ישראכרט מבקש לפרוס את תשלום התמורה בעד השירות או המוצר שרכש למספר תשלומים (להלן: עסקת תשלומים) מחייבת ישראכרט בכל חודש את חשבונו בתשלום אחד מתוך סכום העסקה המלא ומעבירה אותו לבעל העסק שעמו התקשר בניכוי עמלת סליקה. בעלי עסק רבים המבקשים לקבל את התמורה המלאה בעבור עסקאות תשלומים באופן מיידי, מתקשרים עם חברות מימון חיצוניות (להלן:חברות ניכיון) אשר תמורת עמלה מעבירות להם את סכום העסקה המלא וגובות במקומם את התשלומים החודשיים שישראכרט סולקת מחשבונו של הלקוח (להלן יכונו עסקאות תשלומים בהן המחה בעל עסק את זכותו לקבל סכומים מלקוח לחברת ניכיון: עסקאות שהועברו לניכיון).

3. המשיבה הגישה ביום 13.4.2014 בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד ישראכרט בה נטען כי במקרים שבהם בעל עסק מעביר עסקת תשלומים לניכיון, ישראכרט אינה מחשיבה את עמלות הסליקה שהיא גובה בגין עסקה זו כעמלות ששולמו על ידי בעל העסק, ורואה בהן עמלות ששולמו על ידי חברת הניכיון שאליה הועברה העסקה. לפיכך, כך נטען בבקשת האישור, במקרים רבים גובה ישראכרט מבעלי עסקים שהתקשרו עמה עמלת השלמה אף שסכום עמלות הסליקה שגבתה בגין עסקאות אשראי שבוצעו בבתי העסק שבבעלותם עולה על הסכום המינימאלי. בתשובתה לבקשת האישור טענה ישראכרט כי היא הייתה רשאית לראות בעמלות הסליקה שגבתה בגין עסקאות תשלומים שהועברו לניכיון כעמלות ששולמו על ידי חברות הניכיון שאליהן הועברו העסקאות, וזאת מן הטעם שלשיטתה הגורם שאליו מועבר הסכום בו מחויב הלקוח הוא זה שמסופקים לו השירותים שבגינם נגבות עמלות הסליקה, ולפיכך הוא זה שחב בתשלום העמלות האמורות ומשלם אותן בפועל.

החלטתו של בית המשפט קמא

4. בית המשפט קמא קיבל את בקשת האישור והתיר למשיבה לנהל תובענה ייצוגית נגד ישראכרט בשם כל מי שחויב על ידה בעמלות השלמה אשר חושבו בהתעלם מעמלות סליקה שנגבו בגין עסקאות תשלומים שהועברו לניכיון אצל חברת הניכיון שעמה התקשרה המשיבה (יציל פיננסים בע"מ – להלן: יציל) (בית המשפט דחה את בקשת המשיבה לנהל תובענה ייצוגית נגד ישראכרט בשם בעלי עסקים שהתקשרו עם חברות ניכיון אחרות). בהחלטתו קבע בית המשפט קמא כי מההסכם בין המשיבה ויציל עולה כי המשיבה המחתה ליציל רק את הזכות לקבל במקומה את הסכומים שיגיעו לה מלקוחות שיתקשרו עמה בעסקאות תשלומים אך לא את החובה לשלם לישראכרט עמלות בגין סליקתן של עסקאות אלו, וכי הפרשנות האמורה מתיישבת עם ההגדרה שניתנה למונח "שירותי ניכיון" בסעיף 7א לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 (להלן: חוק הבנקאות). מטעם זה קבע בית המשפט קמא כי אין לראות בעמלות הסליקה ששולמו בגין עסקאות תשלומים שהועברו על ידי המשיבה לניכיון ביציל כעמלות ששולמו על ידי יציל אלא כעמלות ששולמו על ידי המשיבה. בית המשפט קמא הוסיף וקבע כי אפילו היה נכון לראות ביציל כמי ששילמה את עמלות הסליקה בגין עסקאות תשלומים שהועברו אליה לניכיון לא היה בכך כדי לסייע לישראכרט, שכן בהיעדר הסכמה מפורשת מצד ישראכרט להמחאת חובת תשלום העמלות ליציל לא ניתן לראות ביציל כמי שנושאת בחובה האמורה אלא רק כמי שמבצעת אותה בעבור המשיבה.

5. בית המשפט קמא הוסיף וקבע כי המסקנה לפיה העברה של עסקת תשלומים לניכיון ביציל אינה מסירה ממעביר העסקה את החובה לשלם את עמלות הסליקה בגינה, מתחייבת גם מעיקרון תום הלב והשכל הישר וכי אין חולק שגם במקרה שבו בעל עסק מעביר עסקה לניכיון הוא חב בביצוע כל שאר הפעולות הנדרשות לשם השלמתה (כגון החובה לוודא כי הכרטיס המוצג על ידי הלקוח בתוקף, החובה להחתים את הלקוח על שובר האשראי ולוודא כי החתימה שעל השובר זהה לדוגמת החתימה המופיעה על הכרטיס וכו'). בית המשפט קמא דחה את טענתה של ישראכרט לפיה העובדה שכל הפעולות אותן היא מבצעת בקשר לעסקה שהועברה לניכיון נעשות מול חברת הניכיון שאליה הועברה העסקה, מלמדת כי חברות הניכיון הן אלו שמשלמות את עמלות הסליקה בגין העסקאות המועברות אליהן. זאת, כך נקבע, משום שאין לייחס משקל מכריע להתנהלותה החד צדדית של ישראכרט ולפרשנותה בכל הנוגע למערכת ההסכמים שבינה ובין המשיבה.

6. בית המשפט קמא דחה טענה נוספת שהעלו המבקשות לפיה העובדה שמספר חודשים לאחר הגשת בקשת האישור (ביום 29.1.2015) תוקן חלק 12 לתוספת הראשונה לכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (עמלות), התשס"ח-2008 (להלן: חלק 12 ו- כללי הבנקאות) ונקבע כי עמלת ההשלמה בה יחויב בעל עסק שהתקשר עם חברת סליקה תחושב "בהתייחס לכלל העסקאות, לרבות עסקאות שנוכו על ידי נותן שירותי ניכיון ...", מלמדת כי בתקופה הרלבנטית לבקשת האישור הייתה ישראכרט רשאית לקבוע את גובה עמלות ההשלמה בהתעלם מעמלות הסליקה ששולמו בגין עסקאות שהועברו לניכיון. לעניין זה קבע בית המשפט קמא כי תיקון חלק 12 לכללי הבנקאות לא בא לשנות מהמצב המשפטי שקדם לו אלא רק להבהיר את המצב המשפטי הקיים ואין בו כדי להכשיר פעולות שנעשו בניגוד לדין טרם תיקונו. עוד קבע בית המשפט קמא כי העובדה שהוראות חלק 12 המתוקן הן בעלות תחולה פרוספקטיבית ונכנסו לתוקפן בחלוף חצי שנה מיום תיקונן (ביום 1.7.2015) אין בה כדי לשנות ממסקנה זו משום שאת הוראות המעבר שנקבעו בתיקון חלק 12 יש להבין על רקע קיומם של הסכמי סליקה שבהם נקבע כי חברות הניכיון יחויבו בתשלום עמלות הסליקה שייגבו בגין עסקאות תשלומים שהועברו לניכיון, מה שאין כן בענייננו.