רע"א 20137-05-15 רוקח ואח' נ' פרץ ואח'

1.המבקשים והמשיבים מתגוררים בשכנות בעפולה עלית. בתיהם צמודים זה לזה, וגדר מפרידה בין חצרותיהם. בכתב תביעה שהגישו נגד המבקשים טענו המשיבים כדברים האלה:

"החל ממרץ 2014, כאשר הגיעו לשכונה, הבנים של הזוג הרסו לנו את הגדר, שברו את הפלסטיקים, עיקמו את כל מנורות החצר, בכל יום היה מטאטא הילד אדמה, וכל האדמה נכנסה לבריכת השחיה שלנו. נאלצנו להחליף מים אחת לשבוע, ומחירי המים היו גבוהים מאוד. בכל חודשיים כ-1200 ₪ רק מים. כמו כן השליך הילד מספר פעמים אבנים וחפצים חדים לבריכה, כתוצאה מכך נקרעה הבריכה. הבריכה יחסית חדשה, כשנתיים...

אנחנו מגדלים תוכים מדברים + תוכינים. הילד שלהם לוקח מקלות וזורק על התוכים ועושה רעשים חזקים והורג אותם. עד היום הרג לי יותר מ-30 תוכים ועושה לי נזקים רציניים."

המשיבים העמידו את הפיצוי על הנזק שנגרם לבריכה על סך 6,000 ₪, הפיצוי עבור התוכים בסך 3,000 ₪, והפיצוי עבור נזקי הגדר ומנורת החצר על 1,000 ₪.

המבקשים התגוננו מפני התביעה והתכחשו לטענותיהם של המשיבים.

2.בפני בית המשפט קמא העיד המשיב וסיפר, כי מאז נכנסו המבקשים להתגורר בשכנותם נהג בנם של המבקשים "לדפוק על הכלוב של התוכים", ובכל דפיקה שכזו הוא גרם למותם של התוכים מדום לב. לכך הוא הוסיף ותיאר כיצד כל "הפלסקטיקה" שמסביב לחצר נשברה, וכיצד הגינה הלכה ונהרסה לנגד עיניו. לכך הוא הוסיף, כי כאשר שב עם אשתו מחופשה בת שבוע ימים הוא גילה, כי בריכת השחיה (שבחצר) קרועה. לטענתו הוא גילה, כי בנם של המבקשים הוא שחורר את הבריכה, בהחדרת חפץ חד דרך הגדר. מתוך דבריו ניתן להבין, כי גילה את הדבר מתוך צפייה במצלמת האבטחה המותקנת בביתו, אלא שאת הצילומים הוא לא הציג בפני בית המשפט, כיוון שלטענתו ה-DVR נשרף. הוא הציג בפני בית המשפט קמא תמונות מתוך הטלפון הסלולרי שלו, המוכיחות את נזקי החצר. לכך הוא הוסיף את השלכת האדמה אל תוך הבריכה על ידי בנם של המבקשים. הוא העיד עוד, כי רכש בריכה חדשה והתקין אותה הרחק מן הגדר (מקום בו היתה ממוקמת הבריכה הקודמת שנהרסה). הוא הציג קבלה על סך 5,800 ₪ מיום 11.12.14.

3.בעדותם בפני כב' הרשמת הבכירה התכחשו המבקשים לעדות זו של המשיב, כפי שעשו בכתב הגנתם.

4.בפסק דינה העדיפה כב' הרשמת את גירסתם של המשיבים על פני זו של המבקשים כשהיא מטעימה, כי אין זה מתיישב עם השכל הישר שהמבקשים התכחשו התכחשות גורפת לטענות המשיבים, במיוחד כאשר המבקשים טענו בפניה, כי מקורה של התביעה בקנאתם של המשיבים על כך שלמבקשים יש חצר, והנה מסתבר כי לכל בתי השכונה יש חצר. היא התרשמה, כי הכחשת המבקשים נובעת מניסיון להרחיק עצמם מן הנטען נגדם בתביעה.

הואיל וכך קיבלה כב' הרשמת את התביעה, חייבה את המבקשים בתשלום פיצויים בגין הבריכה על יסוד הקבלה שהוגשה לה, ואת הנזק בגין מות התוכים קבעה על פי אומדנה בסך של 2,000 ₪. לכך היא הוסיפה הוצאות משפט בסך של 350 ₪.

5.על פסק דין זה מלינים המבקשים, בבקשת רשות ערעור שהניחו לפניי, כשהם שבים על כך שלא היו דברים מעולם. הם טוענים עוד, כי המבקשים לא הניחו לפני בית המשפט קמא ולו ראיה אחת על כך שהם שגרמו לנזק הנטען, לא כל שכן הוכחה אודות עלות הנזק שלטענתם נגרם להם.

המשיבים ביקשו, בתורם, להותיר את פסק הדין על כנו.

6.לאחר ששקלתי בטענות הצדדים מצאתי ליתן רשות לערער, לראות בבקשה כאילו הוגש ערעור על פיה, ולקבל את הערעור. אלה טעמיי:

7.אף שעניין לנו בתביעה קטנה, שומה על המשיבים, המבקשים להוציא משכניהם, להוכיח כדבעי את תביעתם, ובכלל זה את הטענה כי ילדי המבקשים הם שגרמו לנזק שלטענתם נגרם להם, כמו גם את שיעור הנזק. נראה בעיניי, כי שני אלה לא הוכחו. הלכה למעשה, להוציא הנימוק, לפיו המבקשים התכחשו התכחשות גורפת לטענות שבתביעה, וטענתם כי התביעה מקורה בקנאתם של המשיבים, לא באה כל הטעמה להעדפתה של כב' הרשמת את גירסת המשיבים. שני נימוקים אלה אין בהם די על מנת להעדיף את גירסת המשיבים על זו של המבקשים. הכחשה גורפת של המבקשים אינה מלמדת על העדרה של מהימנות הגירסה, שהרי המבקשים באמת מתכחשים לטענה כי בנם (בן השמונה) גרם לנזק הנטען. ואותה קנאה עליה נסמכה כב' הרשמת, גם בה אין יותר מאשר ניסיון של המבקשים להסביר את התביעה שהגישו נגדם שכניהם, תביעה שלשיטתם אין בה דבר וחצי דבר.

8.לא זו אף זו: המשיבים טענו לשני ראשי נזק עיקריים, האחד – הנזק לבריכת השחיה שבחצר (עשויה פלסטיק כלשהו), והשני – מות התוכים.

ככל הנוגע לבריכת השחיה טענו המשיבים, כי בנם של המבקשים נהג לטאטא אדמה (כנראה בחצר בית הוריו), האדמה הגיעה לבריכה, ולכן נאלצו המשיבים להחליף את מי הבריכה מידי שבוע, דבר שהגדיל את חשבון המים. אלא שהמבקשים לא טרחו להציג את חשבונות המים על מנת להוכיח טענה זו. אחר כך הם טענו, כי לאחר ששבו מחופשה בת שבוע הם מצאו את הבריכה קרועה, אלא שלא הסבירו כיצד גילו כי היה זה בנם של המשיבים שקרע את הבריכה. ככל שמדבריהם ניתן להבין כי גילו את המזיק (בנם של המשיבים) באמצעות מצלמות האבטחה, צילומי האבטחה לא הוצגו בפני בית המשפט. על טענתם של המשיבים כאילו מכשיר ההקלטה נשרף התקלקל לא באה כל הוכחה חפצית. הלכה למעשה, לא הובאה בפני בית המשפט כל ראיה חפצית שתוכיח את טענתם כי בנם של המבקשים גרם להרס הנטען. יתר על כן, הם גם לא הביאו לפני בית המשפט קמא כל ראיה חפצית על הנזק שנגרם לטענתם, כגון תמונות של הבריכה, הגדר, המנורה ועוד. הצגת תמונות ממכשיר הטלפון הסלולרי לפני הרשמת קמא אינה מועילה, כאשר הראיה לא הונחה לפני בית המשפט, לא נתקבלה כראיה, ולערכאת הערעור אין כל דרך לבחון אותה.