רע"א 20041-08-26

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע תשלום שכר טרחת עורכי-דין והוצאות משפט, עד להכרעה בבקשה לרשות ערעור שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים ע' שחם, א' רובין ו-ד' גדעוני) מיום 7.7.2026, ב-ע"א 75953-05-26. בפסק הדין נושא בקשת רשות הערעור, הורה בית המשפט המחוזי על ביטול חלקי של פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים באריאל (השופט א' ברגר), וכן על חיוב המבקשים בשכר טרחת עורכי-דינה של המשיבה בסך של 7,000 ש"ח והוצאות בשיעור האגרה ששילמה.

ביום 18.11.2024 הגישה המשיבה, לבית המשפט לעניינים מקומיים באריאל, תביעה כספית על סך של כ-31,000 ש"ח, בגין חובות שלפי הנטען לא שולמו על-ידי דניאל שושן ז"ל (להלן: המנוח). לאחר שהתברר למשיבה דבר פטירתו של המנוח, ולאחר חקירה לאיתור היורשים, הגישה המשיבה, ביום 16.10.25, כתב תביעה מתוקן שבו נקבה המשיבה במבקשים וכן יורשים אחרים ונוספים של המנוח, כנתבעים.

בהחלטתו מיום 20.1.2026, ציין בית המשפט לעניינים מקומיים כי המבקשים חבים בתשלום ארנונה בשל היותם יורשים ומחזיקים בנכסו של המנוח. בית המשפט עמד על כך שהשאלה האם החזיקו הנתבעים בנכס הינה שאלה עובדתית וכן שלא צורפה לתביעת המשיבה הודעת חיוב בתשלום ארנונה שנשלחה למבקשים. על כן, הורה בית המשפט למשיבה להגיש הודעת הבהרה ביחס לסוגיות אלו.

לאחר שהודעת הבהרה כאמור הוגשה, ניתן פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים, במסגרתו הורה על מחיקת תביעת המשיבה על הסף. זאת, משעה שלא מצא בהבהרת המשיבה מענה מספיק לסוגיות להן התבקשה להתייחס, ובפרט: "האם התביעה הוגשה טרם מיצוי ההליכים באפיק המינהלי. כך גם לא הוצגו הודעות התשלום שנשלחו לנתבעים לאחר פטירת המנוח ופירוט זכויותיהם והמועדים להשגה ולערר".

על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי. בפסק דינו מיום 7.7.2026, הורה בית המשפט המחוזי על קבלת הערעור בחלקו. בתמצית, קבע בית המשפט המחוזי כי בכל הנוגע לרכיבי תביעת המשיבה שעניינם תשלום ארנונה בגין השנים 2024-2022, המשיבה לא המציאה לבית המשפט דרישת תשלום שמוענה למנוח, למבקשים (המשיבים בערעור בבית המשפט המחוזי) או למי מהם, ומשכך, ביחס לעילות המתייחסות לשנים אלו, אין לקבל את הערעור. לצד זאת, וביחס לעילות שעניינן תשלום חיובי הארנונה בגין השנים 2021-2019, ושבגינם נשלחה הודעת תשלום למנוח, קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור, וקבע כי, בכל הנוגע לחיובי הארנונה בשנים אלו, לא היה מקום להורות על סילוק התביעה על הסף.