רע"א 19470-12-15 אסולין נ' בן-חיים

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בנתניה מיום 9.9.15 (כב' הרשמת הבכירה יפעת אונגר ביטון), אשר קיבל את תביעת המשיבה וחייב את המבקש לשלם לה סכומים העולים לכדי סך 24,490 ₪ וכן הוצאות בסך 450 ₪. תביעה שכנגד שהגיש המבקש- נדחתה.

2.כאמור בפסק הדין, למבקש סוכנות תיירות שעיקר התמחותה בהפקת אירועים לרבות שבתות חתן. הנתבעת הזמינה באמצעות המבקש חדרים בבית מלון "בלו – ביי" בימים 15-16.8.14 לשם עריכת "שבת חתן" לבנה. בין הצדדים נחתם הסכם אשר סומן כנספח א' לכתב התביעה. לטענת המשיבה, ההסכם נחתם לאחר שנציג המלון הציג בפניה את האפשרויות השונות לאירוח. הצגה זו נעשתה בתיאום מוקדם עם המבקש. לטענת המשיבה הוצג בפניה אולם נאה שישמש כבית כנסת וכן חדר אוכל פרטי.

בבדיקה שערכה המשיבה מספר ימים לפני המועד שנקבע, סיירה במקום עם נציגת המבקש ונדהמה לגלות כי המצגים שהובאו בפניה לא יקויימו. כך למשל, חדר חיצוני ישמש כבית כנסת, מקום שאינו ערוך לשמש ככזה. לפיכך, היא נאלצה לבטל את העסקה ולשכור מקום אחר בעלות גבוהה יותר תוך שנגרמה לה עוגמת נפש רבה.

לטענת המבקש מדובר בתביעת סרק. לשיטתו המשיבה גרמה לו נזקים בגינם הוא הגיש נגדה תביעה שכנגד. לטענתו, יש להפנות את טענות המשיבה כלפי בית המלון ולא כלפיו. המבקש מכחיש כי הבטיח איזה מהתנאים להם טוענת המשיבה. המשיבה היא שהפרה את ההסכם, המבקש נאלץ לשאת בעלות החדרים ששמר עבורה אשר כלל לא ביטלה את ההזמנה.

בית המשפט קמא הכריע בתביעה בכך שקיבל את טענות המשיבה, אשר את עדותה מצא מהימנה. נקבע כי טענות המשיבה הופנו כנגד נציגת המבקש הגב' אסנת אסולין. לא נסתרו טענותיה כי אסנת היא זו שסיירה עמה במלון, הבטיחה לה כי הבריכה תעמוד לרשותה וכן האולם שישמש כבית כנסת, אלא שלמחרת הודיעה לה אסנת כי כל הנ"ל לא יסופק. המבקש הודה כי את רוב ההתנהלות עם המשיבה ערכה אסנת אך אסנת עצמה לא העידה מטעמו.

ביהמ"ש לא האמין לטענת המבקש כי אסנת הציגה בדיוק את האמור בהסכם שבין הצדדים. בכך אין הגיון. הרי, אם היתה מציגה זאת לא היתה נוצרת כל תקלה. המשיבה הציגה תמונה של החדר שהוצג בפניה והוא אכן אינו מתאים לשמש כבית כנסת.

נקבע כי גרסת המבקש אינה מהימנה "וזאת בלשון המעטה".

המבקש הכחיש כי למחרת הסיור עם אסנת נערכה שיחה, אך דבר זה אינו בידיעתו.

ההסכם לא קוים בתום לב. בהסכם הוראות לביטול הזמנות קבוצתיות של 40 חדרים ומעלה ולא נקבעו הוראות מחייבות ביחס להזמנה קטנה יותר. המבקש לא הוכיח כי נמנע ממנו לבטל את הזמנת החדרים למועד האמור.

בימ"ש האמין למשיבה: כי אסנת חזרה מהבטחותיה, וכי המשיבה הודיעה לאסנת כי ההזמנה מבוטלת, ויהיה זה חוסר תום לב לטעון כי ההזמנה נותרה בעינה רק משום שלא בוטלה בכתב.

לפיכך חוייב המבקש בתשלום רכיבי התביעה כמפורט בפסק הדין.

3.תמצית טענות המבקש-

יש בידיו ראיות חדשות: התכתבות עם בית המלון בו ערכה המשיבה את האירוע ותמונות, מהם עולה כי גם שם לא היה בית כנסת "פרטי". גם חדר אוכל פרטי או "היפוך ארוחות" אין באותו מלון.

בית המשפט טעה כאשר התעלם מההסכם בין הצדדים, ובחר לסטות ממנו. המשיבה הפרה את ההסכם ולא שלחה הודעת ביטול כקבוע בו.

בהסכם נקבע במפורש כי אין חדרים פרטיים המשמשים לבית כנסת או כחדר אוכל.