רע"א 18322-05-14 אשרף מרדכי נ' חברת מוסדות חינוך ותרבות מיסודה ואח'

המבקש תבע בשנת 2009 את המשיבות בבית המשפט השלום בקרית גת בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה משתי תאונות עבודה נטענות שאירעו לדברי התובע בתקופה בה הועסק על ידי המשיבה 1.

על פי כתב התביעה, ביום 7/7/05 נפגע המבקש במסגרת עבודתו, בזמן שהרים גדרות ברזל וחש כאב חד ביד ימין (להלן – התאונה הראשונה). עוד על פי כתב התביעה, נפגע המבקש ביום 19/3/06 בצווארו בכתף ימין ובמפרק שמאל, בזמן שהרים במה כבדה במסגרת עבודתו (להלן – התאונה השניה).

אל כתב התביעה צירף המבקש חוות דעת מומחה מטעמו בתחום האורתופדיה, לפיה בעקבות התאונה הראשונה נותרה למבקש נכות צמיתה בשיעור 10% בגין פציעת גיד הסובסקופלריס, ובעקבות התאונה השניה קבע המומחה למבקש נכות צמיתה בשיעור 10% בגין הגבלה בתנועת עמוד שדרה צווארי ועוד 5% נכות נוספים בשל פציעת הגיד המיישר המשותף במפרק שמאל.

אל כתב ההגנה, צירפו המשיבות חוות דעת מומחה נגדית מטעמן לפיה בעקבות התאונה, לא נותרה למבקש כל נכות.

נוכח הפערים שנמצאו בין חוות הדעת שהגישו הצדדים, מינה בית המשפט קמא ביום 26/3/12, את פרופ' יגאל מירובסקי כמומחה מטעמו בתחום האורתופדיה (להלן – המומחה).

ביום 20/1/13 הגיש המומחה לבית המשפט קמא את חוות דעתו בעניינו של המבקש לפיה בגין התאונה הראשונה נגרמה למבקש נכות זמנית בשיעור של 20% לתקופה שבין 7/7/05 (מועד התאונה) ועד ליום 14/11/06 (מועד הבדיקה הרפואית האחרונה שנערכה למבקש ולא העידה על פגיעה כלשהי), ובעקבות התאונה השנייה קבע המומחה כי נותרה למבקש נכות צמיתה בשיעור 10% בגין כאבים והגבלה קלה בתנועת הצוואר.

לאחר שנקבעו מועדים להגשת עדויות הצדדים ושמיעת הראיות, הגיש המבקש לבית המשפט קמא ביום 16/1/14 "הודעה ובקשה מטעם התובע", במסגרתה התבקש בית המשפט קמא לאפשר למבקש להגיש כתב תביעה מתוקן אשר יכלול חוות דעת רפואיות נוספות בתחום הפסיכיאטריה והראומטולוגיה וכן חוות דעת מתוקנת בתחום האורתופדיה, בטענה כי חלה החמרה במצבו הרפואי.

בקשה זו הוגשה חמש שנים לאחר הגשת התביעה וחוות הדעת של התובע וכעשר שנים לאחר אירוע תאונות העבודה הנטענות.

לאחר קבלת תגובת המשיבות, דחה בית המשפט קמא (כב' השופט א. זבולון) בהחלטתו מיום 22/4/14 את בקשת המבקש וקבע כי על אף שבקשת התובע לצירוף חוות דעת בתחומי רפואה נוספים אינה מהווה "עילת תביעה חדשה" (לגביה העלו הנתבעות טענת התיישנות אשר נדחתה על ידי בית המשפט קמא), אין מקום להתיר בשלב כה מאוחר הגשת חוות הדעת הנוספות.

בתחום האורתופדיה, קבע בית המשפט קמא, כי במסמכים הרפואיים שצירף המבקש לבקשתו "...לא נמצאו ממצאים אובייקטיביים שיש בהם כדי לתמוך בטענותיו להחמרה במצב הרפואי. זאת ועוד, מהאמור במסמכים, הרי שמסקנותיו של פרופ' מירובסקי, המומחה מטעם בית המשפט, אכן מתיישבות עם מצבו הרפואי של התובע הן בזמן בדיקתו והן כיום".

בתחום הפסיכיאטריה, קבע בית המשפט קמא, כי המבקש לא נימק בקשתו וכי בחומר הרפואי שצורף "...לא נמצא ביסוס אורגני למצב חרדה של התובע, נמצאו תסמיני פיברומיאלגיה והתובע קיבל טיפול תרופתי".

בתחום הראומטלוגיה, קבע בית המשפט קמא, כי מדובר בבקשה כוללנית ולא מפורטת. לבקשת המבקש, כך על פי בית השפט קמא, צורפו שני מסמכים רפואיים לפיהם "...יש תמונה קלינית של פיברומיאלגיה ואולם יש להמשיך בירור נוירולוגי על מנת לשלול מחלות נוירולוגיות כסיבה לכל התסמינים".