רע"א 18088-09-14 מנסור נ' משטרת ישראל

בפניי בקשת רשות ערעור, שהוגשה על ידי מר אורי מנסור (להלן: "המערער"), על החלטת כב' הרשמת הבכירה גילה ספרא ברנע מיום 31/07/14, אשר דנה בבקשה לשומת הוצאות, בקשר לפסק דין שניתן על ידי כב' השופטת לפין הראל מיום 07/04/13. החלטת כב' הרשמת הבכירה ניתנה לאחר שפסק הדין של בית משפט קמא אושר על ידי בית המשפט המחוזי בע"א 11006-05-13 ובע"א 29925-05-13 ביום 07/05/14. במסגרת החלטתה חייבה כב' הרשמת הבכירה את מדינת ישראל (להלן: "המשיבה") לשלם למערער בנוסף לסכום פסק הדין שכר טרחה בסך של 11,800 ₪ והוצאות אגרה יחסית בסך של 2,500 ₪.

מעיון בתיק עולה, כי בעקבות פיטוריו של המערער משירות המשטרה, הגיש המערער כנגד המשיבה תביעה בגין נזקים ישירים ונזקים לא ממוניים בסך של 2,374,569 ₪. בכתב תביעתו פירט המערער, בין היתר, את ראשי הנזק, הכוללים הפסד שכר צפוי לאור הגיל בו פוטר, מענקים שונים שהיו מגיעים לו, גמלת פנסיה וכן פיצוי בגין נזק לא ממוני.

מבין שלל הטענות שהעלה המערער כנגד המשיבה, קיבל בית משפט השלום בפסק דינו את הטענה, כי הייתה רשלנות מצד המשיבה בהתנהלות שהובילה לפיטוריו של המערער, ואולם, לצד האמור, ציין בית משפט קמא, כי בשל התנהלות המערער, יש לייחס לו אשם תורם כבד עד כדי פטור המשיבה ממרבית הפיצויים. לפיכך, העמיד בית משפט קמא את הפיצוי המגיע למערער בגין עוגמת הנפש על סכום של 100,000 ₪.

במסגרת בקשת רשות הערעור טען המערער, כי בשומת ההוצאות נפלו מספר טעויות. לטענתו, כב' הרשמת הבכירה התעלמה מכמות העבודה שהושקעה בתיק והיקף המסמכים וכן לא הביאה בחשבון הליכי ביניים שהתקיימו בין הצדדים.

עוד טען המערער, כי שגתה כב' הרשמת הבכירה, עת שפסקה למערער השבת אגרה יחסית בסך של 2,500 ₪, המהווה 8.69% בלבד מסכום האגרה ששילם המערער בפועל.

בנוסף, נטען על ידי המערער, כי שגתה כב' הרשמת הבכירה, עת שלא כללה רכיב החזר הוצאות צילום ודיוור מוכחות, כאשר הוצגו לעיונה אסמכתאות על סך של 203 ₪ ונתבע סכום סביר של 1,203 ₪ בגין רכיב הוצאות זה.

עוד טען המערער, כי שגתה כב' הרשמת הבכירה בפסיקת שכר טרחה, תוך התעלמות מהסכם שכר הטרחה שנקשר בין המערער ובא כוחו, לפיו שכר הטרחה יועמד על שיעור של 50% מן הסכום הפסוק. זאת ועוד, לטענת המערער, שגתה כב' הרשמת הבכירה אף כאשר בחרה לפסוק את שכר הטרחה של ב"כ המערער על פי כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימאלי המומלץ), תש"ס-2000, שלא בהתאם לחלופה של סעיף 1 ובהתייחס לתביעה העולה על 1,032,982 ₪ בתוספת הוצאות ישיבות בית המשפט.

בתשובה לבקשת רשות הערעור טענה המשיבה, כי דין הבקשה להידחות.

המשיבה טענה, כי בית משפט קמא פסק למערער פיצוי בשיעור של 4% מהסכום שנתבע ועל כן, ותוך התחשבות בעבודה שהושקעה, בדין קצבה כב' הרשמת הבכירה את שכר הטרחה על 4%, כאשר יכלה הייתה כב' הרשמת הבכירה להשית על המערער הוצאות, שעה שניהל הליך, הטריח את הצדדים ובית המשפט ובסופו של יום זכאותו הסתכמה בסך של 100,000 ₪.