רע"א 18020-03-17 שמעוני נ' אבו שרקי

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בצפת (כב' הרשם הבכיר מוהנד חליאלה) אשר ניתן ביום 21.2.17.

תביעתו של המבקש כנגד המשיב נדחתה על ידי בית המשפט קמא ומכאן הבקשה.

המבקש טען בתביעתו, כי מסר למשיב, עורך דין במקצועו, מסמכים לצורך הגשת תביעה נגד עיריית צפת בגין נזק בשיעור של 12,500 ₪ אשר נגרם לרכבו, עקב תעלות ומהמורות בכל העיר, כך לדבריו. המבקש טען כי נוסף על המסמכים לצורך הוכחת התביעה, מסר למשיב סך של 400 ש"ח עבור תשלום אגרה. לדבריו, המשיב לא עשה דבר והתביעה התיישנה.

לפיכך, תבע המבקש מן המשיב פיצוי בסך של 20,000 ₪.

המשיב אישר כי אכן פנה אליו המבקש ואף מסר לו מסמכים, אולם לטענתו, לאחר שבחן את המסמכים הגיע למסקנה כי אין למבקש עילת תביעה ועל כן, הודיע לו כי יבוא לקחת את המסמכים. המבקש הגיע למשרד המשיב וקיבל לידיו את המסמכים, כנגד חתימה על מסמך המאשר זאת. מסמך זה לא הוגש, בטענה כי המשיב מצוי במעבר משרד. המשיב טען כי למיטב ידיעתו, לא שילם לו המבקש דבר.

בית המשפט קמא קבע כי הוא מעדיף את טענת המבקש כי לא קיבל בחזרה לידיו את המסמכים. בית המשפט קמא הסביר העדפה זו באמון אשר נתן בעדות המבקש. עם זאת, קבע בית המשפט קמא, עדותו היחידה של התובע, המבקש, טעונה סיוע אותו מצא בית המשפט קמא בהימנעות המשיב מהגשת המסמך המאשר, כך לטענת המשיב, כי המבקש קיבל לידיו את המסמכים, זאת תוך שדחה את הסברו של המשיב לאי-הגשת המסמך.

עם זאת, קבע בית המשפט קמא, כי המבקש לא הוכיח דבר מעבר לאמור.

המבקש כלל לא זכר מתי נגרם הנזק ומכאן גם לא הוכיח את טענתו כי חלפה תקופת ההתיישנות והוא מנוע, כעת, מהגשת התביעה. המבקש גם לא סיפק הסבר מדוע זה לא ניתן היה לשחזר את המסמכים, למשל, באמצעות השמאי. בית המשפט קמא הוסיף וקבע כי המבקש גם לא הביא ראיות בדבר סכום התביעה נגד העירייה או בדבר התשלום אשר טען כי שילם למבקש.

לפיכך, נדחתה התביעה, מבלי שהמבקש חוייב בהוצאות.

המבקש עותר למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא, בטענה כי לא ניתן המשקל הראוי לטענותיו וכי בית המשפט קמא נתן משקל מכריע לכך שמדובר "בעדות מול עדות".