רע"א 17707-06-14 איובי נ' יוסף

המשיב תובע את המבקש בבית המשפט השלום בקרית גת בסדר דין מהיר בגין נזק שגרם, לטענתו לצינור מים בשטח בו הוא ביצע עבודות עבור המשיב.

ביום 1/10/13 הגיש המבקש כתב הגנה מטעמו, אך רק ביום 20/2/14 הגיש את תצהיר עדותו הראשית.

בדיון מקדמי בתובענה מיום 24/2/14, קבעה כב' השופטת ח. מקוב כי "אין טעם טוב להגשת תצהירי הנתבע במועד בו הוגשו, ההחלטה שלא לקבלם לתיק נותרת בעינה".

ביום 13/4/14 הגיש המבקש בקשה נוספת לאפשר לו להגיש תצהיר בתמיכה לכתב הגנתו, תצהיר עדות ראשית מפורט מטעמו ותצהיר נוסף מטעם אחיו (ממנו הזמין המשיב את ביצוע העבודות) וכן חוות דעת מומחה מטעמו. לאחר קבלת תגובת המשיב לבקשה ותשובה לתגובה, נעתרה כב' השופטת מקוב (בהחלטה מיום 13/5/14) לבקשה לצרף תצהיר בתמיכה לכתב ההגנה אך דחתה את הבקשה לצרף את תצהירי העדות וחוות הדעת אשר הוגשו בחלוף זמן ניכר מהמועד הקבוע לכך בתקנות.

כנגד החלטה זו מוגשת בקשת הרשות לערער שבפני.

דין הבקשה להידחות על הסף – גם מבלי לבקש תגובת המשיב.

סעיף 1(1) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט – 2009 קובע כי ב"החלטה בעניין קביעה ושינוי של מועדי דיון ומועדים להגשת בקשות, תגובות, כתבי טענות, מסמכים, סיכומים ותצהירים..." לא תינתן רשות לערער.

בענייננו, פותח המבקש את בקשתו לרשות לערער בבקשה "להאריך את המועד להגשתם הפורמאלית של תצהירי עדות ראשית וחוות דעת שמאי נגדית מטעם המבקש...". ההחלטה נשוא בקשה זו באה אפוא בגדרי האמור בסק' 1(1) לצו הנ"ל.

יתרה מזאת יש לדחות את בקשת הרשות לערער גם לגופה, מן הטעם שמדובר בתובענה שהוגשה במסלול של סדר דין מהיר, לגביה הגיש המבקש כתב הגנה עוד בחודש אוקטובר 2013 בעוד שאת תצהירי העדות הראשית וחוות דעת המומחה הגיש למעלה מארבעה חודשים מחלוף המועד הקבוע לכך בתקנות, וזאת מבלי שניתן הסבר סביר המצדיק עיכוב ממושך זה בהגשתם. המבקש הוסיף ועשה דין לעצמו וצירף את תצהירי העדות הראשית וחוות הדעת לתיק בית המשפט בחלוף המועד הקבוע לכך ומבלי שניתנה לכך קודם לכן החלטה המאפשרת הגשתם.

לאור כל זאת – הבקשה נדחית.

בנסיבות תוצאת החלטה זו, מתייתר הצורך לדון בבקשת המבקש להמרת העירבון הקבוע בהליך זה בהפקדת התחייבות עצמית.