רע"א 17471-05-15

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב (כב' השופטת אפרת בוסני) מיום 5.4.15 ולפיו נדחתה תביעת המבקש כנגד המשיבים והמבקש אף חויב לשלם למשיב 1 סך של 1,600 ₪ בצירוף 500 ₪ בגין הוצאות משפט למשיב 1 ולמשיב 3.

המבקש הגיש תביעתו כנגד המשיבים בעילה של הפרת חוזה משום שלטענתו, פעל המשיב 1 בניגוד להוראתו כאשר תיקן והחליף את דוד השמש בביתו, ובכך הסב לו נזקים וכן כי המשיבים 2-3 סרבו להעניק לו אחריות למוצר אותו רכש לאחר שהתברר לו לטענתו כי אינו תקין.

המשיב 1 טען כי פעל בהתאם להוראות המבקש בעת החלפת דוד השמש וכן כי המבקש ידע שהינו רוכש מוצר "יד שניה" ולא מוצר חדש.

המשיבים 2-3 טענו כי כלל אינם צד לתביעה וכי מעולם לא התקשרו בחוזה עם המבקש.

בפסק הדין נדחתה תביעת המבקש לאחר שערכאה קמא דחתה טענותיו וקבעה כי "הפרזה יתרה זו, עומדת בעוכריו של התובע, מלמדת על חוסר תום ליבו ומטילה צל כבד על כנות דבריו ועל אמינותו".

בבר"ע שבפני משיג המבקש על קביעות פסק הדין ואף טוען לפגם שנפל בהליך עת סרבה ערכאה קמא לאפשר לאשתו להעיד במהלך הדיון.

עיון בפרוטוקול הדיון לא מעלה כל סימן, ולו ברמז, כי המבקש עתר להעיד את אישתו כמו גם לסירוב כלשהו לכך מצד בית המשפט. ככל שלמבקש טענות באשר לחסר כביכול בפרוטוקול הרי שהגשת בר"ע אינה ההליך הדיוני המתאים לכך כי אם בקשה לתיקון פרוטוקול לערכאה המבררת.

ממילא לא נטען במה עדות האשה היה בה כדי לשנות את פני הדברים.

הלכה היא כי "אמת המידה למתן רשות ערעור על פסק דין שמקורו בתביעה קטנה הינה מחמירה עוד יותר, ולפיכך היא תינתן רק במקרים חריגים ביותר שעולה בהם שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר או שניכר בהם "עוול זועק". אימוצה של אמת מידה זו היא מחויבת המציאות כשמדובר בתביעה קטנה, בהתחשב בתכליתו של הליך התביעות הקטנות שנועד להיות הליך חסכוני, יעיל ופשוט." (ראו: רע"א 7220/13 אלראי נ' גודמן, 10.12.13).