רע"א 1745/16 קפלה אנסטלט ואח' נ' ספורט עתיד בע"מ

           בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 31.1.2016 של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ו' פלאוט) ברע"א 14264-07-15, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשות על פסק דינו מיום 29.6.2015 של בית משפט השלום בנתניה (כב' השופטת ח' קיציס) ברע"צ 45077-11-14, אשר דחה את בקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת 1 על החלטתה מיום 26.10.2014 של לשכת ההוצאה לפועל בנתניה (כב' הרשמת א' אידר ינון; להלן: הרשמת) בתיק מס' 16-14078-02-1 (להלן: תיק ההוצל"פ).

רקע והליכים קודמים

1. המבקשת 1 היא חברה שהייתה רשומה בליכטנשטיין עד לשנת 2008 (להלן: החברה). המבקשת 2 (להלן: קליר) היא אלמנתו של יוסף מימון ז"ל (להלן: מימון), שהיה, כנטען, מנהלה ובעליה של החברה. יצוין, כי בבקשה שבפנַי יש התייחסות למבקשים פוטנציאלים נוספים אשר נטען שאף הם יורשיו של מימון. "מבקשים" אלו לא היו צדדים להליכים בערכאות הקודמות ואף לא צורפו לבקשה דנא, ומשכך אין מקום לדון בטענות הנוגעות להם (בקשה לחילופי המבקשות בבקשה דנא נדחתה על-ידי כב' הרשמת בנמלך ביום 13.10.2016, כפי שיפורט בהמשך). בעבר ניהלו החברה והמשיבים עסקים שונים, ובעקבות כך נותרו המשיבים חייבים סכומי כסף לחברה. לרקע האמור, ביום 3.10.2002 פתחה החברה נגד המשיבים תיק בלשכת ההוצאה לפועל לשם ביצוע חוב על-סך של כ-350,0000 ש"ח, שמקורו בשתי המחאות שמסרו לה המשיבים אשר לא כובדו בשל היעדר כיסוי. בהמשך לכך, הגיעו הצדדים להסדר פשרה, וביום 29.10.2002 ניתן להסכם זה על-ידי לשכת ההוצאה לפועל תוקף של החלטה (להלן: הסדר הפשרה). הסדר הפשרה מתייחס למרכיבי חוב שונים, שסכומם הכולל חורג מסכום החוב שעמד ביסוד תיק ההוצל"פ, כאשר שתי ההמחאות הנ"ל לא הוזכרו במפורש בהסדר הפשרה. יצוין, כי קליר חתומה על הסדר הפשרה, על-אף שלא נרשמה כזוכה בתיק ההוצל"פ.

2. ביום 14.5.2014 הגישו המשיבים ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לסגור את תיק ההוצל"פ בטענה שנפרע סכום החוב שבגינו נפתח התיק – בקשה בטענת "פרעתי" לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967. החברה התנגדה לבקשה, בטענה כי טרם סולק החוב שבתיק ההוצל"פ, והוסיפה כי גם יתר מרכיבי החוב, שלא נכללו בתיק ההוצל"פ אך היתה אליהם התייחסות בהסדר הפשרה, טרם נפרעו במלואם. הרשמת דחתה את הבקשה לסגירת התיק על יסוד טענת "פרעתי", בקבעה כי אין היא מוסמכת לדון בטענה זו של המשיבים, שכן הבירור הנדרש לצורך הכרעה בסוגית סילוק החוב בתיק ההוצל"פ מחייב פרשנות של הוראות הסדר הפשרה. הוטעם, כי הסדר הפשרה מחליף את החבות הנובעת משתי ההמחאות, שכן הוא קובע, בין היתר, סכום חוב חדש והסדרי תשלום חדשים. משכך, נקבע שהסמכות לדון בטענות הצדדים הנוגעות לקיום הסדר הפשרה נתונה לבית המשפט, כך שלצורך בירור טענות אלה, על הצדדים להגיש תובענה מתאימה לבית המשפט המוסמך לדון בעניין. בצד זאת הורתה הרשמת על סגירת תיק ההוצל"פ, וזאת מהטעם שהסדר הפשרה "הפקיע" למעשה את תוקף החיוב שעומד ביסודו.

3. כלפי החלטה זו הגישו המבקשות בקשת רשות ערעור לבית משפט השלום. ביום 11.3.2015 הורה בית משפט השלום על מחיקת קליר מהבקשה, וזאת מהטעם שהיא כלל לא הייתה צד להליך בלשכת ההוצאה לפועל. על החלטה זו לא הוגש ערעור. טרם הדיון בבקשת רשות הערעור, המשיבים השיגו על זכותה של החברה לנהל הליכים משפטיים, בהסתמכם על אסמכתאות שניתנו על-ידי הרשויות בליכטנשטיין המצביעות על כך שהחברה נמחקה ממרשם החברות בשנת 2008 ושלא עומדות לה זכויות לנהל עסקים או לנקוט בהליכים משפטיים. החברה מצדה העלתה טענות כאלה ואחרות לפיהן היא עודנה פעילה, או, למצער, בכוחה לנקוט בהליכים משפטיים אף אם נמחקה ממרשם החברות. בית משפט השלום ציין, כי החברה לא המציאה אסמכתאות כלשהן כדי להעיד על כך שהיא חברה פעילה, חרף הוראותיו של בית משפט השלום לעשות כן, ואף לא הציגה חוות דעת כלשהי לעניין האפשרות, לפי הדין הזר, שהחברה תנקוט בהליכים משפטיים שלא באמצעות מפרק או גורם מוסמך אחר.

           לפיכך הורה בית משפט השלום על מחיקת בקשת רשות הערעור, שכן נמצא כי החברה נעדרת מעמד להגישה. נקבע, כי הראיות שהובאו בפני בית המשפט תומכות במסקנה שהחברה חדלה להתקיים, ולכן אינה כשירה לנהל הליכים משפטיים, לרבות הגשת ערעור על החלטת הרשמת והמשך הליכי ההוצאה לפועל. הודגש, כי טענות החברה נטענו בעלמא, מבלי שצורפו המסמכים הדרושים כדי לבססן או לאפשר בחינתן על-ידי בית המשפט.

4. כלפי פסק דינו של בית משפט השלום הגישו החברה וקליר בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, וזאת על-אף שקליר נמחקה מההליך על-ידי בית משפט השלום. המבקשות טענו כי יש לבצע את הסדר הפשרה באמצעות הליכי ההוצאה לפועל, בעוד שהמשיבים טענו כי נדרשת הכרעה שיפוטית במחלוקת שבין הצדדים, ולכן על המבקשות להגיש תובענה מתאימה לבית המשפט המוסמך.

           בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור מבלי לדון בטענות המבקשות לגופן. נקבע, תחילה, כי אין מקום לצרף את קליר לבקשה, כאשר לא הוגש כל ערעור על החלטתו של בית משפט השלום למחוק אותה מן ההליך שהתנהל בפניו, כך שהחלטה זו הפכה לחלוטה. כמו כן, בית המשפט המחוזי עמד על כך שקליר נעדרת מעמד להגיש בקשת רשות ערעור על החלטות הרשמת בפני ערכאת ערעור, משום שמעולם לא צורפה כזוכה לתיק ההוצל"פ ואף לא פנתה לרשמת בבקשה כזו. אשר למעמדה של החברה, בית המשפט המחוזי עמד כל כך, שקביעת בית משפט השלום לפיה לא עומדת לחברה זכות לנקוט בהליכים משפטיים כיוון שנמחקה ופורקה, בדין יסודה. הוטעם, כי החברה כלל לא טענה לקיומן של נסיבות חדשות המוליכות למסקנה שהיא בבחינת אישיות משפטית כשרה כיום, וכי אף אילו היו בפיה טענות מסוג זה, לא ניתן לבררן לראשונה בערכאת הערעור.