רע"א 1688/15 החברה המרכזית להפצת משקאות בע"מ נ' יורם בן לולו ואח'

השופט י' דנציגר:

           לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטות של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ד"ר מ' רניאל) בת"א 56159-01-14 מימים 4.2.2015, 23.2.2014, ו-8.3.2015 במסגרתן קבע בית המשפט כי הוא אינו מתיר לחברה המרכזית להפצת משקאות בע"מ (להלן: המבקשת) להגיש ראיות מטעמה במסגרת העדות הראשית של עדיה.

הרקע לבקשה

1. במסגרת הסכם פשרה עם המבקשת, הודה יורם בן לולו (להלן: המשיב 1) בכך שבין שנת 2008 לשנת 2014, בהיותו עובד של המבקשת, פעל בקנוניה עם סעיד מלחם (להלן: המשיב 2) על מנת להוציא מהחברה המרכזית כספים במרמה בהיקף של כ-10,000,000 ש"ח. השיטה שבה פעלו המשיבים 1 ו-2נשענה על רישום זיכויים פיקטיביים מטעם המבקשת לזכות המשיב 2 בעד מוצרי חלב שרכש ממנה ושאותם החזיר, כביכול, משום שהיו פגומים. היקף הזיכויים הפיקטיביים שאותם הזין המשיב 1 למערכת המחשב של המבקשת הגיע עד לכדי כ-50 אחוזים מסך הרכישות של המשיב 2. עוד באותו הסכם פשרה הודה המשיב 1 כי פעל בשיטה דומה יחד עם נאסר מאג'ד ובני סבעאוי לשיווק בע"מ (להלן: המשיב 3 והמשיבה 4 בהתאמה) להוצאה במרמה של כ-1,000,000 ש"ח נוספים. במסגרת הסכם הפשרה, מסר המשיב 1 למבקשת סכום של כ-500,000 ש"ח, שהינו, לטענת המשיב 1, מרבית התמורה שקיבל מיתר המשיבים בעד שיתוף הפעולה עימם. יודגש כי הודאתו של המשיב 1 במסגרת הסכם הפשרה מגובה במספר תצהירים, בחקירתו במשטרה ובעדותו לפני בית המשפט המחוזי, וכי יתר המשיבים מכחישים את הדברים העולים ממנה.
2. בעקבות האירועים הללו, הגישה המבקשת כתב תביעה ביום 2.2.2014, וביום 4.9.2014 נחתם הסכם הפשרה שהוזכר לעיל, במסגרתו אף ניתן פסק דין המקבל את תביעת המבקשת נגד המשיב 1 במלואה. תצהירי גילוי מסמכים הוחלפו בין הצדדים ביום 11.1.2015, וביום 4.2.2015 התקיים דיון ההוכחות הראשון בתיק. לאחר דיון זה, התקיימו ארבעה דיונים נוספים שבהם נחקרו עדי המבקשת והמשיב 2, בתאריכים 8.2.2015, 23.2.2015, 3.3.2015 ו-8.3.2015. בתום דיון ההוכחות האחרון קבע בית המשפט כי על המבקשת להגיש את סיכומיה עד ליום 10.5.2015 וכי המשיבים יגישו את סיכומיהם עד ליום 12.7.2015.

טענות הצדדים

3. בקשת רשות הערעור המתוקנת שהגישה המבקשת – באמצעות באי כוחה, עו"ד מוטי ארד ועו"ד לירון אמיר-קורן – מופנית כנגד מספר החלטות של בית המשפט המחוזי אשר מנעו ממנה, לטענתה להגיש ראיות מרכזיות ונחוצות, וזאת ללא הצדק בדין ותוך גרימת עיוות דין.

           ראשית, ביום 4.2.2015 החליט בית המשפט המחוזי למנוע מגיא ליכט, מנהל מרחב צפון של המבקש ומנהלו הישיר של המשיב 1, להציג במסגרת עדותו פלטים ממערכת המחשב של המבקשת ככל שאלו מכילים נתונים המתייחסים לתקופה עובר לכניסתו לתפקיד מנהל מרחב צפון של המבקשת.  כמו כן, בית המשפט לא התיר לליכט למסור נתונים נוספים שהופקו לבקשתו, משום שלא הוא זה שהפיק את הדו"ח מהמערכת. בשני המקרים, התבסס בית המשפט על כך שלליכט אין "ידיעה אישית" באשר לנתונים.

           שנית, ביום 4.2.2015, במסגרת עדותו של רו"ח אלון סומך, חשב בחברה המרכזית, ביקשה המבקשת להציג דו"חות המכילים נתוני מכירות – דו"חות אשר הופקו על ידי סומך באופן אישי. בית המשפט דחה את הבקשה להגשת הדו"חות כרשומה מוסדית, והוסיף כי הם לא גולו במסגרת הליך גילוי המסמכים. עוד בהקשר הזה, פסל בית המשפט שאלה במסגרתה נשאל סומך האם יש התאמה בין הנתונים שהפיק לבין הנתונים המופיעים בכתב התביעה.

           שלישית, בית המשפט דחה את בקשת המבקשת לאפשר לרו"ח רחל מיטלמן – סמנכ"לית הכספים של המבקשת – שהעידה גם היא ביום 4.2.2015, לאמת את הנתונים הנמצאים בכתב התביעה. בית המשפט נימק את הדחייה בכך שמדובר בעדות סברה הנשענת על צירוף של עדויות שמיעה, ולא בידיעה אישית.

           רביעית, ביום 23.2.2015 דחה בית המשפט את בקשתה של רו"ח שרון קמחי, מנהלת המחלקה הכלכלית בחברה המרכזית, להגיש מסמך שהפיקה בעצמה כראיה המאמתת את הנתונים המופיעים בכתב התביעה, וזאת מהסיבה שלא היא הפיקה את המסמך המופיע בכתב התביעה עצמו. בהמשך ישיר לכך, בית המשפט לא איפשר לבא כוחה של המבקשת לשאול את קמחי בעל פה האם הנתונים שהפיקה תואמים את הנתונים שמופיעים בכתב התביעה.

           חמישית טוענת המבקשת כי סמוך לתחילת דיוני ההוכחות, הובא לידיעתה כי בשנת 2012 קיבל המשיב 1 מהמשיב 2 צ'ק על סך של 60,000 ש"ח. רק ביום 16.2.2015, כך נטען, הגיעה לידיה אסמכתא בנקאית על עצם הפקדתו של הצ'ק על ידי המשיב 1. ביום 23.2.2015, במהלך חקירתו הנגדית של המשיב 1, פסל בית המשפט את הצגת האסמכתא ולא איפשר לבא כוח המבקשת לחקור את המשיב 1 אודותיה. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שהאסמכתא הייתה מוכרת זמן רב עובר לחקירה הראשית ובכך שמדובר בשאלה מדריכה שאינה מבהירה שום תשובה שנתן המשיב 1 במהלך חקירתו הנגדית.

           שישית, עם תחילת פרשת ההגנה של המשיבים 4-3, הודיע בא כוחם כי הם מוותרים על כל ארבעת העדים שהיו צפויים להעיד מטעמם, כולל המשיב 3 עצמו. מיד לאחר הודעה זו, ביקשה המבקשת להזמין את המשיב 3 כעד מטעמה לצורך חקירה ראשית. ביום 8.3.2015 דחה בית המשפט את הבקשה בקובעו כי היה על המבקשת להודיע לפני תחילת שלב הראיות כי היא מתכוונת לזמן לעדות מטעמה את המשיב 3.

4. המשיב 2 – באמצעות באת כוחו, עו"ד דיאן קשקוש – טוען כי יש לדחות את הבקשה אך מהטעם שהליכי ההוכחות בתיק כבר הסתיימו. ממילא, טוען המשיב 2, תהיה המבקשת רשאית לערער על החלטות הביניים של בית המשפט המחוזי במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי. עוד נטען כי לא מדובר במקרה חריג שבו לא ניתן להמתין לערעור על פסק הדין. המשיב 2 מוסיף וטוען כי החלטותיו של בית המשפט אף היו מוצדקות לגופו של עניין. אשר להחלטה הראשונה; נטען כי ליכט ביקש להעיד על מסמכים שלא נערכו על ידו באופן אישי, ומכאן שלא נפלה בהחלטתו של בית המשפט כל טעות. אשר להחלטה השנייה; נטען כי המסמכים הרלוונטיים לא גולו בתצהיר לגילוי מסמכים, וכי בקשת רשות הערעור נעדרת כל נימוק לטענה שהיה מקום לסווג את המסמכים כרשומה מוסדית. אשר להחלטה השלישית; נטען כי משסמנכ"לית הכספים לא העידה כמומחית מטעם המבקשת, הרי שבדין סווגה עדותה כעדות סברה. אשר להחלטה הרביעית; נטען כי גם כאן, המסמכים הרלוונטיים לא גולו בתצהיר לגילוי מסמכים. אשר להחלטה החמישית; נטען כי עצם קיומו של הצ'ק נודע למבקשת עוד לפני העדות הראשית של המשיב 1, ועל כן היה עליה לגלות למשיב 2 אודות קיומו עוד בטרם החקירה הנגדית של המשיב 1, כדי שיוכל לעמתו עם תוכן המסמך. אשר לטענה השישית; נטען כי ממילא אין טעם בהעדת המשיב 3, אשר נהנה מחיסיון מפני הפללה עצמית עקב ההליך הפלילי המתנהל מולו במקביל להליך האזרחי ושהוא בכל מקרה מסר את גירסתו במסגרת שאלונים ששוגרו על ידי המבקשת.
5. המשיבים 4-3 – באמצעות בא כוחם, עו"ד עזמי נסאר – מצטרפים לעמדתו של המשיב 2. לטענתם, אין להתעלם מכך שהמבקשת לא ראתה לנכון לבקש רשות ערעור מיד לאחר ההחלטות שקיבל בית המשפט המחוזי בדיון שהתקיים ביום 4.2.2015, אלא העדיפה להמתין למעלה מחודש, עד לאחר שהסתיימו ארבעה מתוך חמשת דיוני ההוכחות בתיק.