רע"א 16482-01-16 לפידות נ' אשור

על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בטבריה (כב' השופט מ' שדאפנה) בתמ"ש 50603-03-15

בקשת רשות ערעור שהניחו לפניי המבקשות עניינה החלטת בית המשפט קמא, שפסק מזונות זמניים למבקשת 1, מי שהיתה זוגתו של המשיב, ולמבקשות 2-4, בנותיהם הקטינות של השניים. השופט קמא הנכבד חייב את המשיב במזונות המבקשות 2-3 בסך של 700 ₪ לכל אחת, ולמבקשת 4 סך 900 ₪ בכל חודש. המבקשות טוענות, כי פסיקת המזונות נמוכה באופן משמעותי מן הצריך, עד כי היא מותירה אותן בלא יכולת להתקיים. בבקשתן הן טוענות לכשלים אלה ואחרים שנפלו בניתוח המשפטי של השופט הנכבד קמא, כגון הסתמכותו על תקנות בית הדין הרבני. נוסף על כך הן קובלות על הפחתת דמי המזונות בשל משמורת משותפת, שהרי משמורת משותפת אינה מתקיימת במקרה שלפנינו. לכך הן מוסיפות, כי בית המשפט קמא לא פסק להן דמי מדור (ואם הסכום שקבע כולל דמי מדור, הרי שסכום המזונות והמדור כמפורט מעלה הינו למטה מן הצריך למבקשות על מנת להתקיים). לכל אלה מוסיפות המבקשות, כי על בית המשפט קמא היה לחייב את המשיב בדמי מזונות החל מיום שהוגשה תביעתן, ולא ממועד מאוחר יותר.

לאחר שעיינתי בחומר שהונח לפניי, ובכלל זה החומר שבתיק בית המשפט קמא, לא מצאתי להיענות לבקשה, ולכן אדחה אותה, בגדרה של תקנה 406 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. ראשית אזכיר את הלכת בית המשפט העליון, לפיה אין ערכאת הערעור מתערבת בפסיקת מזונות זמניים, אלא אם קיימת בהחלטה שגיאה ברורה, או כאשר סכום המזונות שנפסק הינו חריג בשיעורו. נראה בעיניי, כי תנאי סף אלה אינם מתקיימים במקרה שלפנינו. בהחלטה מנומקת נדרש השופט קמא הנכבד לנתונים השונים הצריכים לפסיקת מזונות, ובהם מצבם הכלכלי והשתכרותם של שני ההורים, צרכיהן של הקטינות, ושאר עובדות הצריכות לעניין, ובערבו של יום פסק מזונות בסכום המתחשב בכל הנתונים הללו. אכן, במקרה שלפנינו לא נקבעה משמורת משותפת, אלא שהשופט קמא הנכבד מציין כי מתקיימים "הסדרי ראייה רחבים", ולעובדה זו הוא ראה חשיבות בחלוקת המזונות בין ההורים. במסקנה זו של השופט קמא אינני רואה שגיאה הצריכה התערבות בבקשת רשות ערעור. שיעור המזונות אף הוא איננו חורג מן המקובל, בהתחשב בהכנסותיהם של שני בני הזוג, גם אם שיעור זה כולל דמי מדור. חשוב לראות, כי הכנסתה של המבקשת 1 עולה על זו של המשיב באופן משמעותי, ולכך ראה השופט קמא השלכה על פסיקת המזונות, ונראה כי גם בכך אין מקום להתערבות במסגרת הנוכחית. וככל הנוגע לפסיקת מזונות החל מיום הגשת התביעה, אין המדובר בשגגה שראוי כי אתערב בה, כאשר יש בידי המבקשות לדרוש את דמי המזונות שלטעמן לא קיבלו עבור חודש אחד, במסגרת ההתדיינות בתיק העיקרי.

סוף דבר, משום הטעמים הללו הנני דוחה את הבקשה.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ו שבט תשע"ו, 25 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.