רע"א 16376-01-16 אברגל ואח' נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ ואח'

על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת ר' גלפז-מוקדי) בת.א. 5033-10-13

המשיבה תבעה את המבקשים בתביעת שיבוב, לאחר ששילמה תגמולי ביטוח למבוטחה עבור נזק שנגרם למכוניתו בתאונת דרכים בה היה מעורב המבקש 1. המבקשים הגישו לבית המשפט קמא פסק דין, שהרשיע את מבוטחה של המשיבה בעבירות שונות בקשר עם התאונה. המשיבה ביקשה להביא ראיות לסתור, וכב' השופטת קמא נענתה לבקשתה. מכאן בקשת הרשות לערער שלפניי.

לאחר שעיינתי בחומר שהונח לפניי ושקלתי בטענות המבקשים, לא מצאתי להתערב בהחלטת כב' השופטת קמא. מסקנותיה והנמקתה מקובלות עליי, ולכן בחרתי לדחות את הבקשה בגדר של תקנה 406 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בתמצית אציין, כי כתבי הטענות מעלים מחלוקת של אמת בין המבקשים למשיבה אודות האחריות לתאונה, כאשר כל אחד מן הניצים מבקש לייחסה לנהג שמנגד. המבקשים ביקשו לבסס את טענתם על הרשעת המבוטח של המשיבה. הרשעה זו באה בעקבות הודאתו בכתב אישום מתוקן. המשיבה העלתה, בבקשתה להביא ראיות לסתור, שורה של כשלים ראייתיים, העשויים להוליך, לשיטתה, לקביעת ממצא שונה מזה הנגזר מהודאתו של הנהג אותו ביטחה, ומפסק הדין שהרשיעו לפי הודאתו. נראה בעיניי, כי שורת הכשלים הללו מצדיקה בירור עובדתי (ומשפטי, שייגזר מן העובדתי) של המחלוקת. אזכיר, לשם ההמחשה, את הסתירה (לכאורה) בין עדותו של העד מרדכי לבין השרטוט שערך, העובדה שהבוחן המשטרתי לא ביקר במקום התאונה בזמן אמת, שרטוט שערך איש משטרה עשוי להוליך למסקנה שונה מזו אליה הגיע בוחן התנועה, סימני הנזק בכלי הרכב עשויים להוליך למסקנה שונה ביחס לאחריות על קרות התאונה, ועוד כיו"ב. כל אלה מצדיקים, כאמור, בירור עובדתי, ומכאן ההצדקה להתיר הבאת ראיות לסתור.

בטרם חתימה אומר, כי לכל אורך בקשתם שלפניי חוזרים המבקשים וטוענים כי השופטת הנכבדה קמא נסמכה בהחלטתה על כך שהרשעתו של מבוטח המשיבה באה לפי הודאתו, ובכך היא טעתה. ובכן עיון בהחלטת כב' השופטת קמא מעלה, כי אף שהיא מציינת עובדה זו, היא מדגישה כי למסקנתה היא הגיעה על פי הראיות שהוצגו לפניה, ואותן היא פורשת בהחלטתה, והעובדה כי ההרשעה באה בעקבות הודאה אינה כי אם תוספת לכל אלה. למעלה מכך אומר, כי אף שהמשיבה באה בנעליו של מבוטחה, ולכן יש בידי המבקשים לעשות שימוש בהרשעתו, בגדרו של סימן ז' לפרק ב' לפקודת הראיות [נוסח חדש], התש"לא-1971, בהיותה חליפתו של המבוטח, אני סבור כי העובדה שעניין לנו בחברת ביטוח התובעת בתביעת שיבוב, ולא המבוטח עצמו שהודה באחריותו לתאונה, כמו גם העובדה כי המבוטח הורשע לפי הודאתו ולכן לא התבררו העובדות בערכאה שיפוטית, יכול ותקבלנה משקל בשיקולי בית המשפט בבואו לדון בבקשה להביא ראיות לסתור. השיקולים ששוקל המבוטח בטרם הוא מודה במשפט פלילי שונים מאלה שעשויה חברת ביטוח לשקול בתביעה אזרחית. החיפוש אחר הראיות, כמו גם בחינתן והסקת מסקנות מהן, עשויים להיות שונים בעיני המבוטח ובעיני חברת הביטוח. איני סבור כי יש לנעול את דלתו של בית המשפט בפני חברת הביטוח ולשלול ממנה אפשרות להביא את טענותיה, הנסמכות על ראיות, רק משום שמבוטחה הודה בעבירות שיוחסו לו, במסגרת של הליך שלא היתה צד לו ולא היתה לה כל נגיעה אליו, כאשר ישנה מחלוקת של אמת בשאלה מיהו האחראי לתאונה.

סוף דבר, משום הטעמים הללו הנני דוחה את הבקשה.

ניתן היום, ב' שבט תשע"ו, 12 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.