רע"א 16331-04-16 כראם ואח' נ' מועצה מקומית עילבון

בפניי בקשת רשות ערעור על מספר החלטות דיוניות שניתנו על ידי בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת רננה גלפז מוקדי) במסגרת ת"א 37181-11-15.

1.ביום 17.11.2015 הגישו המבקשים לבית המשפט קמא תביעה כספית על סך 663,000 ₪ בטענה, כי המשיבה הפרה פסק דין חלוט שניתן במסגרת תיק עת"מ 16306-09-10, המחייב אותה להשלים עד סוף שנת 2014 עבודות תשתית ופיתוח בפרויקט עייבלון שהתחייבה לבצע בהסכם "משתכן" בסמוך לביתם של המבקשים, לרבות סלילת כביש מס' 10.

2.ביום 4.1.2016 הגישה המשיבה בקשה לסילוק התביעה על הסף, ביום 24.2.2016 הגישו המבקשים תגובה לבקשה. ביום 6.3.2016 הגישה המשיבה בקשה להארכת מועד להגשת תשובה לתגובה ובית המשפט קמא בהחלטה מיום 6.3.2016 נעתר לבקשה "כמבוקש". ביום 14.3.2016 הגישה המשיבה תשובה לתגובה ובעקבות זאת קבע בית המשפט קמא בהחלטה מיום 15.3.2016 את הבקשה לסילוק התביעה על הסף לדיון ליום 22.5.2016. ביום 20.3.2016 הגישה המשיבה בקשה לדחיית הדיון. בהחלטה שניתנה באותו יום דחה בית המשפט קמא את הבקשה מאחר שלא הוגשה בהתאם לנוהל הדחיות שקבע הנשיא לשעבר גרוניס. ביום 21.3.2016 הגישה המשיבה בקשת הבהרה בה ביקשה מבית המשפט קמא להבהיר האם עליה להגיש כתב הגנה בטרם הוכרעה הבקשה לסילוק התביעה על הסף. בהחלטה מיום 21.3.2016 הפנה בית המשפט קמא את המשיבה להחלטה קודמת שניתנה על ידו ביום 17.1.2016 בגדרה נדחה המועד להגשת כתב הגנה מטעם המשיבה עד 30 ימים ממועד מתן החלטה בבקשה לסילוק התביעה על הסף. ביום 23.3.2016 הגישה המשיבה בקשה חוזרת לדחיית ישיבת יום 22.5.2015 שנקבעה לדיון בבקשה לסילוק התביעה על הסף, ובהחלטה מאותו יום נעתר בית המשפט קמא לבקשה ודחה את הדיון ליום 30.6.2016.

3.בבקשה המונחת בפניי עותרים המבקשים מבית המשפט ליתן להם רשות ערעור על חמש ההחלטות של בית המשפט קמא מתאריכים 6.3.2016, 15.3.2016, 20.3.2016, 21.3.2016 ו- 23.3.2016. לטענתם, בית המשפט קמא דן בכל ההחלטות הנ"ל מבלי שהמבקשים יוזמנו לדיון ומבלי שניתנה להם כל אפשרות להגיב עליהן. הבקשות הוגשו וההחלטות של בית המשפט קמא ניתנו מבלי שהבקשות הועברו לידי המבקשים ומבלי שנדרשה תגובתם. הם הוסיפו, כי קביעת הבקשה לסילוק התביעה על הסף ודחיית הישיבה שנקבעה לדיון בבקשה באו בניגוד למחדליה של המשיבה, בניגוד להליכים קודמים שהתנהלו בין הצדדים ובניגוד לפסק הדין שניתן בהליך הקודם ושעליו מבוססת התביעה. נוכח כל האמור, עותרים המבקשים לביטול חמש ההחלטות הנ"ל.

4.דין הבקשה להידחות.

כל ההחלטות עליהן מבקשים המבקשים ליתן להם רשות ערעור הן החלטות דיוניות שחל עליהן צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: "הצו"). סעיף 1 (1) לצו קובע, כי לא תינתן רשות ערעור על החלטה בעניין קביעה ושינוי מועדי דיונים להגשת בקשות, תגובות, כתבי טענות, מסמכים, סיכומים ותצהירים, ואילו סעיף 1(4) לצו קובע, כי לא תינתן רשות ערעור על החלטה שעניינה שלבי הדיון בהליך. ההחלטות מתאריכים 6.3.2016, 20.3.2016, 21.3.2016 ו- 23.3.2016 עניינם בהארכת מועדים ובשינוי מועדים שבית המשפט קבע ואילו ההחלטה מיום 15.3.2016 עניינה שלבי הדיון בבקשה לסילוק על הסף. מאחר שהחלטות אלה הן מסוג ההחלטות שהצו קבע, כי לא תינתן בהן רשות ערעור, דין הבקשה להידחות מטעם זה בלבד.

5.גם לגוף הדברים לא מצאתי ממש בבקשה. תקנה 241(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי קבועת, כי בית המשפט רשאי להחליט בבקשה בכתב המוגשת בפניו על יסוד הבקשה, התשובה לבקשה והתשובה לתשובה, אך הוא גם רשאי לקבוע דיון בבקשה, "אם ראה צורך בכך". על כן, לא נפל כל פגם בהחלטת בית המשפט קמא מיום 15.3.2016 עת קבע דיון בבקשה לאחר שהוגשו התשובה לבקשה והתשובה לתגובה. גם בהחלטה מיום 21.3.2016 שניתנה בבקשה למתן הבהרה שבה הפנה בית המשפט להחלטה מיום 17.1.2016 לא נפל כל פגם, שכן מעיון בהחלטה מיום 17.1.2016 עולה, כי אכן המועד להגשת כתב הגנה מטעם המשיבה הוארך ב- 30 ימים ממועד מתן החלטה בבקשה לסילוק התביעה על הסף. בהחלטה מיום 20.3.2016 דחה בית המשפט קמא בקשת המשיבה לדחיית הדיון מאחר שלא עמדה בדרישות נוהל הדחיות ואינני מבין מדוע המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור על החלטה זו וכיצד דחיית הבקשה פגעה בצורה כזו או אחרת בזכויותיהם הדיוניות או המהותיות. על פניו ברור כי הבקשה בנוגע לבקשה זו מופרכת מן היסוד. שתי ההחלטות האחרות עליהן הוגשה הבקשה נוגעות, האחת נוגעת להארכת מועד להגשת תשובה לתגובה והשנייה עניינה דחיית דיון. באשר להחלטה הראשונה, המועד כבר הוארך, התשובה לתגובה כבר הוגשה ולא ברור מה הטעם בהגשת בקשת רשות ערעור לאחר שמהלך זה כבר הושלם. יתרה מכך, המועד להגשת תשובה לתגובה אינו מועד הקבוע בחיקוק ועל כן, רשאי בית המשפט להאריכו מכל טעם שנראה לו מוצדק. משניתנה החלטה "כמבוקש" על הבקשה שהוגשה מובן מאליו כי בית המשפט קמא סבר כי די בנימוקים שפורטו בבקשה כדי להצדיק היעתרות לה ואין כל חובה לנמק את החלטתו מעבר. במקרה שבו נותן בית המשפט החלטה בפתקית על גבי בקשה מעין זו, רואים את הנימוקים שפרוטו בבקשה כחלק מההחלטה ועל כן, לא ניתן לקבל את הטענה, כי ההחלטה לא נומקה. הוא הדין באשר להחלטה מיום 23.3.2016, שבה דחה בית המשפט קמא את הדיון בבקשה ליום 30.6.2016.

6.ב"כ המבקשים מלין על כך, שהבקשות לא הועברו לעיונו ולא ניתנה לו הזדמנות להגיב עליהן. אכן, ראוי הוא שבטרם ייתן בית המשפט החלטה בבקשה לדחיית הדיון או להארכת מועד המוגשת על ידי אחד מבעלי הדין, כי תינתן לבעל הדין שכנגד הזדמנות להביע את עמדתו לבקשה. גם נוהל הדחיות של נשיא בית המשפט העליון קובע, כי יש לפרט בבקשה לדחיית הדיון גם את עמדת בעל הדין שכנגד. נוהל זה יש לקיים גם כאשר מדובר בבקשה להארכת מועד ואין לצמצם אותו לבקשה לדחיית הדיון. ברם, על אף שלא ניתנה למבקשים הזדמנות להגיב לבקשות, לא מצאתי כי נפגעו זכויותיהם המהותיות או אפילו הדיוניות של המבקשים, ולא מצאתי כי נגרם להם עיוות דין כלשהו.

7.אשר על כן, הבקשה על כל חלקיה נדחית. משלא נדרשה תגובת המשיבה, אינני עושה צו להוצאות.