רע"א 15279-01-16 לובטון נ' בנק מזרחי טפחות בעמ

זו בקשה בהולה לעיכוב ביצוע צו פינוי המבקש בדירת המגורים שלו, שנועד ליום 14.1.16, במסגרת בקשת רשות ערעור, בה ביקש לערער על החלטת בית משפט השלום בקריות (השופטת לובנה שלעאטה חלאילה) מיום 7.1.16, אשר דחתה בקשת רשות ערעור שהגיש על החלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 29.11.15.

הלכה פסוקה היא כי בקשת רשות לערער ב"גלגול שלישי" תתקבל רק במקרים שבהם עולה מהבקשה שאלה כללית החורגת מעניינם של הצדדים או כאשר קיים חשש לעיוות דין חמור" (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ. במקרה שלפני מדובר אכן בגלגול שלישי של ההליכים, ואין בקשה שאלה כללית החורגת מעניינו של המבקש. כלומר, העיסוק בשאלת הרשות לערער הוא בגדר השאלה אם נגרם למבקש עיוות דין חמור.

אני דוחה את טענת המבקש, שהיתה לו זכות להגיש תשובת לתשובת המשיב, וכי הרשמת פגעה בזכויותיו שעה שהחליטה בלי להמתין לתשובתו. זכות תשובה לתשובת המשיב אינה מכללי הצדק הטבעי, למרות טענת המבקש. ניתנה למבקש זכות טיעון מלאה בבקשתו, והאפשרות לטעון שוב אינה קיימת בכל הבקשות הנדונות בבית המשפט ובהוצאה לפועל, מבלי שפירוש הדבר יהיה פגיעה בכללי הצדק הטבעי. כך, זכות זו אינה קיימת בבקשות ביניים בערעור, לפי תקנה 465, והיא לא קיימות גם בבקשות כעין זו שהוגשה לרשמת ההוצאה לפועל.

הטענות בדבר העדר ייצוג של המבקש בהוצאה לפועל, להבדיל ממשא ומתן עם המשיב באותו ענין מחוץ לתיק ההוצאה לפועל, ועל כך שהיה על הרשמת לזמן את המבקש לדיון בהזמנה המציינת שהחייב רשאי לבקש השהייה של ההחלטה כדי למנות לעצמו עורך דין ומידע על אפשרויות למינוי עורך דין לפי הוראת חוק הסיוע המשפטי, נדונו על ידי הערכאות הקודמות, ולא נפל בהחלטתן פגם הגורם לעיוות דין. המבקש הוזמן והיה מיוצג וידע על הבקשות וההחלטות, מוקדם מכפי שהוא טוען, לאור בקשות שהגיש בהליכים אחרים וראיות נוספות.

אשר לטענה שהמבקש לא יכל להתייצב לדיון בשל עבודות שירות שביצע באותו זמן, אני דוחה את הטענה שהמבקש לא יכל לבקש לאשר לו התייצבות בלשכת ההוצאה לפועל לשם דיון. לצורך כך היה על המבקש לפנות לממונה על עבודות שירות או לבית המשפט שאישר את עבודות השירות, ולבקש אישור על כך. ביום 28.10.15, שלושה ימים לפני הדיון, ויותר מחודש וחצי לאחר זימונו של המבקש לדיון שנקבע ליום 1.11.15, הגיש המבקש בקשה לדחיית הדיון בנימוק שהוא מבקש שהות לשכור עו"ד, וגם לקבל אישור מהממונה על עבודות שירות להגעה לדיון. רשמת ההוצאה לפועל נענתה לבקשה, ודחתה את הדיון , לבקשתו, ליום 29.11.15.

למרות זאת, שוב, שלושה ימים לפני הדיון, ביום 26.11.15, הגיש המבקש בקשה לדחיית הדיון בטענה שלא קיבל את ההחלטה בבקשתו והראשונה, לא הספיק להשיג ייצוג, ועדיין לא ניתנה לו רשות להשתחרר מעבודות השירות כדי להתייצב לדיון. בדין דחתה הרשמת הפעם את הבקשה בהחלטה מנומקת, והדיון התקיים, בהעדרו של המבקש. לא הוגשה בקשת רשות ערעור על ההחלטה הדוחה את הבקשה לדחיית הדיון. אציין, כי היתה זו חובתו של המבקש לברר את תוצאת בקשתו לדחיית הדיון ביום 1.11.15, ואם לא קיבל אותה, היה עליו להתייצב לדיון ביום 1.11.15, בהנחה שלא נדחה. הוא לא התייצב משום שהדיון נדחה. המבקש לא ניצל את החודשים שעמדו לרשותו כדי לבקש ולקבל אישור הממונה על עבודות שירות, או בית המשפט, להגעה לדיון, והוא משתמש בנימוק זה פעם אחר פעם, מבלי שיראה שעשה מאמצים כלשהם לקבלת אישור, שביקש דחייה כדי להשיגו. בדין נדחו טענותיו בעניין זה.

המבקש לא הגיש בקשה בטענת "פרעתי" ועל כן סמכות רשמת ההוצאה לפועל היא רק לקבוע כיצד ימומש המשכון. ככל שלמבקש עדיין טענות באשר לדמי השכירות שעליו לקבל, כתנאי לפינוי, יותר מכפי שהופקד, מדובר במחלוקת כספית שנדונה והכרעה על ידי הרשמת, ואין עיוות דין חמור בכך שהרשמת קבעה דמי שכירות כפי שקבעה, על פי השיקולים הקבועים בסעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, לפי עלות דמי שכירות של דירה ממוצעת בת 3-3.5 חדרים באותו איזור. כפי שקבעה השופטת בבית המשפט קמא, טענות נגד המשכון אינן יכולות להישמע בפני רשמת ההוצאה לפועל, והמבקש לא הציג כל ראיות שלפיהן דמי השכירות הנדרשים לדירה דומה הם גבוהים יותר.

על כן, בהעדר עיוות דין חמור, אין מקום ליתן רשות ערעור בגלגול שלישי. אני דוחה איפוא את הבקשה לרשות ערעור, ועימה את הבקשה לעיכוב ביצוע. בהעדר תשובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ט טבת תשע"ו, 10 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.