רע"א 1494/16 חברה ישראלית למובילים בע"מ ואח' נ' טרקס יונייטד קינגדום לימיטד

           לפנַי בקשת רשות ערעור על שתי החלטות של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ר' יעקובי) בת"א 35989-04-14 מימים 3.12.2015 ו-14.1.2016. במסגרת ההחלטות הורה בית המשפט על העברת הסכסוך בין המבקשים לבין המשיבה לבוררות בלונדון, וכן דחה את בקשת המבקשים להפרדת הדיון בעניינם.

רקע

1. ביום 24.1.1980 חתמו המבקשת 1 וחברת Massey-Ferguson Limited (להלן: החברה) על הסכם שמינה את המבקשת 1 להיות מפיצה ומשווקת של מוצרי החברה בישראל (להלן: ההסכם). בסעיף 17.2 להסכם נקבע כי כל סכסוך בין הצדדים ביחס להסכם או הנובע ממנו, יתברר בהליך בוררות בלשכת המסחר הבינלאומית בלונדון (להלן: תניית הבוררות). ביום 8.1.2007 אושרר ההסכם על ידי המשיבה, אשר רכשה את החברה.

2. לטענת המבקשים, במהלך השנים התקיימו קשרים עסקיים רלבנטיים בין המבקשת 1 לבין יתר המבקשים. לפי הנטען, בשנת 1993 חתמו המבקשת 1 והמבקשת 2 על הסכם המסדיר את ייבוא מוצרי המשיבה בהתאם להסכם. עוד נטען, כי המבקשת 1 התירה למבקשת 3 לייבא חלפים ישירות מהמשיבה. לבסוף נטען, כי המבקש 4 מנהל את המבקשות 3-1, ומחזיק במניותיהן.

3. על כל פנים, ביום 13.2.2009 שלחה המשיבה למבקשים כולם מכתב אשר הודיע על ביטול ההסכם באופן מיידי.

4. ביום 10.7.2014 הגישו המבקשים יחדיו כתב תביעה מתוקן כנגד המשיבה, בו נטען לקיומן של שלוש עילות. האחת, עילה הנובעת מביטול ההסכם ללא הודעה מוקדמת של 90 ימים, כנדרש בסעיף 14.2 להסכם (להלן: העילה החוזית); השניה, עילה הנובעת מפרסום לשון הרע במכתב מיום 13.2.2009 (להלן: העילה הנזיקית); השלישית, עילה הנובעת מעשיית עושר ולא במשפט, ביחס להכנסותיה של המשיבה ב-90 הימים שחלפו מהביטול המיידי של ההסכם (להלן: העילה השלישית). עוד נטען, כי בית המשפט בישראל הוא הפורום המתאים לדון בתביעה, כיוון שמירב הזיקות לעניין הנדון הן לישראל. בעניין זה, אף הפנו המבקשים לסעיף 17.4 להסכם בו נקבע, לטענתם, כי יש להם זכות לפנות לבית המשפט בישראל לצורך בירור הסכסוך.

           יצויין כי בכתב התביעה המתוקן הוקדש פרק שלם לזיקה שבין המבקשת 1 לבין המבקשים 4-2; וכן לזיקה שבין המבקשים כולם לבין המשיבה. בתוך כך, המבקשת 1 ביקשה כי בהתאם לתקנה 21 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) יצורפו המבקשים 4-2 לכתב התביעה המתוקן "כיוון שהתביעה בשל סדרה אחת של מעשים, או כתוצאה של אחד מהם". לחילופין, התבקש בית המשפט המחוזי לאשר את הוספת המבקשים 4-2 כתובעים, בהתאם לתקנה 24 לתקנות, כיוון שנוכחותם "דרושה על מנת לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה". עוד ציינו המבקשים כי בהתאם לתקנות 46(א) ו-(ב) לתקנות, אוחדו לתביעה אחת "כמה עילות שהם מעוניינים בהן יחד, נגד הנתבעת (המשיבה – י.ד.)".

5. ביום 10.2.2015 הגישה המשיבה בקשה לעיכוב הליכים והעברתם ללונדון בשל תניית הבוררות. בבקשתה טענה המשיבה, כי כלל עילות התביעה נובעות מההסכם ומפרשנות הוראותיו. כן נטען, כי הגדרתן ה"פורמאלית" של חלק מעילות התביעה ככאלה שאינן חוזיות, אינה משנה לעניין תחולת תניית הבוררות, כיוון שיש לפרש את תניית הבוררות באופן מרחיב. המשיבה הוסיפה וטענה, כי ההסכם נחתם אמנם בין המבקשת 1 לבין המשיבה, אך גם תביעת המבקשים 4-2 כרוכה בו, ועל כן הוא חל גם בעניינם. בנסיבות אלה, ונוכח הוראות סעיפים 5 ו-6 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות) וכן סעיף 2(1) לאמנת ניו-יורק בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות חוץ, 1958 – אשר מדינת ישראל ובריטניה חתומות עליה – טענה המשיבה כי יש לעכב את ההליך, ולהעבירו לבוררות בלשכת המסחר הבינלאומית בלונדון.