רע"א 14586-04-15 געברי ואח' נ' עליאן ואח'

הבקשה

1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת ש' ליבוביץ), בת"א 23045-11-14, מיום 21.12.14, בגדרה נדחתה בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על המשיבים להחזיק, לפלוש, להיכנס או לבצע עבודות הריסה ובנייה בחלקה מס' 7 גוש 30284 המצויה באדמות בית צפפא בירושלים (להלן: "החלקה").

   רקע

2. החלקה רשומה במרשם המקרקעין, בחלקים שווים, על שם של 3 אחים (להלן: "מחמוד", "חסן", "אבראהים"), אשר הלכו לעולמם זה מכבר. המשיבים הם בניו ויורשיו של מחמוד. על החלקה מצוי מבנה, אשר לטענת המשיבים חולק ל-3 יחידות דיור צמודות: בבית הקדמי התגורר אבראהים; בבית האמצעי התגורר חסן; ובבית האחורי התגורר מחמוד. המשיבה 1 רכשה את החלק של אבראהים בחלקה הקדמית, שהינו 1/3 מהזכויות. המשיב 2 מחזיק את יחידת המגורים האחורית בחלקה, היינו – חלקו של מחמוד. בשנת 2010 החלה משיבה 1 בהליכי רישוי לשם השגת היתר בניה בחלק הקדמי של החלקה.

3. המבקשים טענו בפני בית משפט קמא כי החל משנת 2007 החלו לרכוש זכויות בחלקה: כ-82.2% מזכויות יורשיו של חסן; וכ-25% מזכויות אחד מיורשיו של מחמוד. לטענתם, מאחר שמדובר בבעלות משותפת בחלקה במושע (לא נערך פירוק שיתוף ו/או הסכם המייעד חלקים מסוימים למי מהאחים), אין מקום לאפשר לאחד השותפים האחרים היתר בנייה בחלקה, המהווה שימוש חריג, ללא הסכמת יתר השותפים.

4. מנגד, טענו המשיבים כי אין מקום למנוע ממשיבה 1 לממש את היתר הבניה שניתן לה כדין. משיב 2 מחזיק עשרות שנים בביתו של אביו מחמוד בחזקה ייחודית ובשנת 2008 אף רכש את זכויותיו של חסן בחלקה. לטענת משיבה 1, אבראהים מכר את זכויותיו בחלקה לביתו, וזו מכרה למשיבה 1 את זכויותיה לפני מספר שנים ועל חלק זה קיבלה היתר בניה.

5. המבקשים לא הכחישו כי ידעו על ההליכים שנקטה משיבה 1 לצורך קבלת היתר הבניה. בשנת 2011 הגישו התנגדות לבקשה אך זו נדחתה. בשנת 2013 הגישו התנגדות נוספת, אך זו לא זכתה להתייחסות. המבקשים אישרו בפני בית משפט קמא כי היתר הבניה ניתן כבר בחודש יולי 2014, אך ידעו אודותיו רק 3 ימים טרם הגשת הבקשה למתן סעד זמני, באמצע חודש נובמבר 2014, עת הצהירו המשיבים שבכוונתם להתחיל בהליכי בניה.

   החלטת בית משפט קמא

6. בהחלטה מיום 21.12.14 דחה בית משפט קמא את הבקשה לצו מניעה זמני. בגדר נימוקיו קבע, כי אין חולק שהמשיבים הם בעלי זכויות בעלות בחלקה. לעומת זאת, המבקשים אינם מחזיקים בה מאחר שעסקאות המכר לא דווחו לרשויות המס ולא נרשמו בלשכת רישום המקרקעין, ולצורך הוכחת זכויותיהם בחלקה עליהם לעבור משוכות לא מעטות. לא זו אף זו, נגד מבקש 2 ניתן פסק דין חלוט אשר חוסם את טענותיו בנוגע לחזקתו של משיב 2 בחלקה. חרף זאת, נוכח הסכמי המכר וצווי הירושה שהציגו המבקשים, סבר בית משפט קמא שיש לדון בסוגיה בינם לבין משיבה 1. נקבע, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים, שכן היעתרות לבקשה לצו מניעה זמני עלולה להסב למשיבה 1 נזקים משמעותיים הכרוכים בהפסדים כספיים ובביטול היתר הבניה. בית משפט קמא אף נתן דעתו למועד הגשת הבקשה לסעד זמני וקבע כי חל שיהוי בהגשת הבקשה, אשר הוגשה רק באמצע חודש נובמבר, בעוד המבקשים ידעו כי היתר הבניה ניתן בחודש יולי. בנוסף, המבקשים, אשר החלו לרכוש זכויות בחלקה החל משנת 2007, לא פעלו עד כה במישרין על מנת להסדיר את זכויותיהם בחלקה ומשכך קיים קושי לקבל את הבקשה.

   מכאן הבקשה שלפניי.

   טענות הצדדים