רע"א 1390-10-14ד"ר משה וינברג ושות',עורכי-דין ונוטריונים נ' מדינת ישראל

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת י' ייטב), מיום 21.7.14, שלא לדון בשלב זה בבקשת המבקשת שלא לקבל את הראיות שהגישה המשיבה, אלא במסגרת פסק הדין (ת"א 34620-03-10).

תמצית הרקע והבקשה

1. בבית משפט קמא הגישה המבקשת תביעה נגד המשיבה לביטול פסק דין שניתן ביום 2.9.07 בע"א 11024/07, אשר נתן תוקף להסכם פשרה ביניהן, בטענה שהמשיבה הפרה את ההסכמות שעמדו בבסיס פסק הדין.

    

2. הצדדים השלימו את ההליכים המקדמיים, ולאחר מספר אורכות שניתנו למשיבה להגיש תצהירים מטעמה, כאשר הארכה האחרונה ניתנה עד ליום 30.6.14, הודיעה המשיבה כי היא אינה מוצאת לנכון להגיש תצהירים מטעמה, וביקשה להגיש כתבי בי-דין מהליכים משפטיים קודמים בין הצדדים וכן מכתבים שהוחלפו בין הצדדים.

    

3. לאור הודעת המשיבה הגישה המבקשת בקשה לדחיית ההודעה ולאי קבלת הראיות שהוגשו על ידי המשיבה ואי קבלת תצהיר מטעם המשיבה, בטענה שהמשיבה נוהגת בבריונות ובזלזול כלפי החלטות בית המשפט ושלא על פי כללי הפרוצדורה שבדין.

    

4. המשיבה טענה, כי כתבי בי-הדין שהוגשו לבית המשפט ומצויים בידי המבקשת מדברים בעד עצמם, ואף צוינו בתצהירה של המבקשת, לגביהם היא מוכנה להגיש תעודת עובד ציבור. ביחס למכתבים נטען, כי אלו הוגשו לצורך הוכחת קיומם, ומכל מקום חלקם נכתבו על ידי המבקשת. לטענתה, אין כל עובדות שבגינן היא צריכה להגיש תצהיר.

    

5. בית משפט קמא קבע, כי בשלב זה הוא אינו רואה מקום למתן החלטה אשר להגשת ראיות או תעודות עובד ציבור, והצדדים יכולים לטעון טענותיהם לעניין זה בשלב הסיכומים.