רע"א 1354-01-17 שרבט נ' סלמן

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בהרצליה (כב' הרשם הבכיר אדי לכנר) מיום 3.12.16 בתא"מ 5529-01-16 ולפיה נדחתה בקשת המבקש לסילוק התביעה על הסף.

2.עסקינן בתביעה שהוגשה ע"י המשיבה נגד המבקש בסדר דין מקוצר על סך 40,000 ₪ בעניין הפרת חוזה שכירות מיום 9.6.10 (להלן: "חוזה השכירות") של בית בהרצליה פיתוח, כאשר נטען ע"י המשיבה-התובעת כי המבקש הפר חוזה השכירות בכך שלא הפקיד ערבות בנקאית ולפיכך קמה לה זכות לפיצוי מוסכם.

3.המבקש הגיש בחודש אוקטובר 2016 בקשה לסילוק התביעה על הסף (בקשה מספר 29) מהנימוק ולפיו אין התביעה מגלה עילה ו/או בשל היות המשך ניהול התביעה טורדני ו/או קנטרני. נטען, כי אין חולק על כך שהערבות הבנקאית הומצאה למשיבה לאחר הדיון שהתקיים בבקשה למתן סעד זמני ביום 12.3.15. בכך ניתן למשיבה סעד של אכיפה. תוקנה לחלוטין ההפרה הנטענת (והמוכחשת) ועמידתה של המשיבה לקבלת פיצוי מוסכם ע"ס 40,000 ₪ נעשית בחוסר תום לב.

נטען כי על פי הדין, אין לפסוק פיצוי מוסכם כאשר יש בסעד האכיפה כדי לרפא הנזק ועל כן אין עילה ואין להתיר נסיונות להרחבת חזית ו/או שינוי חזית שנעשים ע"י המשיבה.

4.המשיבה התנגדה לבקשה. ציינה כי זו הפעם השלישית שבה מוגשת בקשה לסילוק על הסף (בקשות קודמות הוגשו ב- 19.1.15 ו- 22.12.15), אין מניעה לתבוע אכיפה בד בבד לפיצוי מוסכם (לאור סעיף 15(ב)) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א - 1970 וכן אי מסירת ערבות בנקאית היא רק עילה אחת מתוך שלוש עילות תביעה שונות.

5.לאחר הגשת תשובה לתגובה וקיום דיון, נדחתה הבקשה לסילוק על הסף.

נקבע כי השאלה אם הסעד לקבלת פיצוי מוסכם נבלע עם מסירת כתב הערבות תתברר במסגרת הדיון בתיק ולא כטענה מקדמית.

בית משפט קמא לא סבר שיש זהות בין הנזק שנוצר כתוצאה מאי מסירת הערבות הבנקאית ובין נזק שנוצר מאיחור במסירת ערבות בנקאית. לפי סעיף 18 לחוזה השכירות ישולם פיצוי מוסכם גם במקרה של הפרה יסודית, כאשר מי מסעיפי החוזה שהפרתו מהווה הפרה יסודית הופר וזאת ללא התניה של קרות נזק.

לפיכך, נדחתה הבקשה לסילוק התביעה על הסף ונקבעה ישיבת הוכחות בנוגע לשאלת גובה הפיצוי.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפני: