רע"א 12470-02-16 מצפון נ' הקרן הקיימת לישראל באמצעות רשות מקרקעי ישראל ואח'

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה מיום 25.01.16 (כב' השופטת ל. הר ציון) אשר דחה את בקשת המבקש לעכב את דיוני בית המשפט בתיק שבנדון, מהטעם שתלוי ועומד ערעור על פסק דין שניתן בתביעה מקבילה (ה"פ 27247-03-15). נקבע מועד לשמיעת הוכחות בתיק ליום 29.03.16 (דיון מקדמי בערעור קבוע ליום 6.4.16).

2.כאמור בהחלטה נושא הבקשה שבפני, אין מקום לעיכוב ההליכים בתביעה הקבועה בפני בימ"ש קמא רק מהטעם שהוגש ערעור בתיק המקביל, כאשר מדובר בעילות תביעה שונות. בתיק זה הוגשה תביעה בעילת פינוי, ואילו בתיק האחר (על פסק הדין שניתן בו הוגש ערעור) הוגשה התביעה בעילה מובחנת כנגד המושב שאינו צד לתביעה נושא הבקשה שבפני.

ממילא, כך נקבע, עוד קודם שניתן פסק הדין התבקש עיכוב ההליכים ולא ניתן, ואין מקום לשנות מקביעה זו כאשר בתביעה האחרת ניתן פסק דין ועל פסק הדין הוגש ערעור.

מילים אחרות, אין בהגשת הערעור כדי לשנות החלטה שניתנה לפני כן.

3.לטענת המבקש, מהות פסק הדין הוא שהמושב (אביחיל) חדל להיות בעל דין בתביעת הפינוי, ועל כך הוגש ערעור. הטענה בערעור היא כי פסק הדין יסודו בתרמית. אם יתקבל הערעור הרי שהמושב יתווסף כבעל דין נוסף ומכאן כי אין טעם בקיום ההליכים כיום, ללא בעל דין זה.

דין הבקשה להידחות ללא צורך בקבלת תגובת הצד שכנגד.

4.אכן, אין כל הבדל בין דחיית הבקשה לעיכוב הליכים כאשר תביעה אחרת תלוייה ועומדת (ולהבנתי על אותה החלטה לא הוגשה בקשת רשות ערעור, או שנדחתה והפכה לחלוטה), או כאשר אותה תביעה הסתיימה בפסק דין וכעת תלוי ועומד ערעור על פסק הדין. לפיכך, צדק בימ"ש קמא כאשר לא שינה החלטתו.

כך גם, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהחלטה שמשמעותה המשך הדיונים להבדיל מהפסקתם (השווה רע"א 8537/13 הוועדה המקומית לתכנון ובניה י-ם נ' שלמה (22.1.14).

ולסיום, נראה כי אין הבקשה עומדת במשוכת סעיף 52(ב) בחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד- 1984, הקובע כי רשות ערעור תינתן רק כאשר שוכנע בית המשפט שדחיית הדיון בעניין לשלב הערעור על פסק הדין הסופי עלולה "להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגוייה" ובעניין זה נימק בית משפט קמא כי ככל שהערעור יתקבל המשמעות היא כי יהיה מקום לנהל הליך מול המושב, שהינו צד נפרד בתיק, אשר נטענת כלפיו עילה נפרדת על ידי התובע. לא מצאתי כי נפלה שגגה בנימוק זה.