רע"א 1214-09-15

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת א' שניידר) מיום 12.7.2015 בת"א 14990/08, בגדרה קיבל בית המשפט בקשה לביטול פסק הדין שניתן ביום 6.7.2009. בפסק הדין שבוטל התקבלה תביעת המבקשים כנגד המשיבים.

תביעתם של המבקשים את המשיבים הייתה תביעת בעלות במקרקעין, אשר הוסבה לתביעה כספית. לקראת דיון שנקבע בה הורה בית משפט קמא על הגשת תצהירי עדות ראשית. המשיבים לא הגישו את התצהירים מטעמם ולא התייצבו לדיון שנקבע. בפסק דין שניתן, כאמור, ביום 6.7.2009, נעתר בית משפט קמא (כב' השופט ש' פיינברג) לבקשת המבקשים וקיבל את תביעתם במלואה. כ-6 שנים לאחר מתן פסק הדין, ביום 20.5.2015, הגישו המשיבים בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין וצירפו לה את הבקשה לביטול.

בית משפט קמא קיבל כאמור את הבקשה לביטול פסק הדין, וזאת על אף השיהוי בהגשת הבקשה. בית משפט קמא מצא כי במאזן השיקולים סיכויי ההגנה גוברים על סיבת מחדלם של המשיבים. בית משפט קמא חייב את המשיבים בתשלום הוצאות המבקשים בסך של 10,000 ₪.

דעתם של המבקשים מההחלטה אינה נוחה והם גורסים כי בית משפט קמא הורה על הגשת תגובה לבקשה להארכת מועד אך בבואו להכריע, בית המשפט דן בבקשה לביטול פסק הדין עצמה, ונהג כאילו ניתנה הארכת מועד. לגופה של החלטת בית משפט קמא לעניין ביטול פסק הדין, טוענים המבקשים כי בית המשפט הסתפק בקיומה של אפשרות סבירה שטיעוני ההגנה יביאו לפסיקה לטובת המשיבים, וכי לא העניק את המשקל הראוי להתנהלות המשיבים עד שהוגשה הבקשה לביטול פסק הדין.

בהתאם להחלטתי מיום 9.10.2015 התייחסו המבקשים לשאלה האם נוכח הוראות צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור) תשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט) אין לסלק את הבקשה על הסף. עמדתם של המבקשים הייתה כי פרט 1(7) לצו בתי המשפט אינו מונע את הגשת הבקשה הואיל ומהותה של הבקשה היא בהיעדר ההכרעה של בית משפט קמא בבקשה שאכן הוגשה להארכת מועד ושבעניינה הצדדים טענו. המבקשים מוסיפים וטוענים כי נגרם להם עוול משפטי בלתי נסבל וכי במקרים בהם מתקיימים פגמים הפוגעים בכללי הצדק הטבעי, בתי המשפט "ערים לעיוותים" העלולים להתרחש מקבלת הוראות הצו, ככתבם וכלשונם.

המשיבים טוענים כי צו בתי המשפט מגביל בקשות מהסוג שמעלים המבקשים. הם מציינים כי הצו אינו מתנה את החסם הדיוני בקיומה של החלטה מנומקת, אלא מונע כליל האפשרות להעניק רשות ערעור על ההחלטות המנויות בצו. בכל הנוגע להיעדר הטיעון אודות הבקשה לביטול פסק הדין לגופה, טוענים המשיבים שבמעמד הדיון ידעו המבקשים על כוונתו של בית משפט קמא להכריע בדברים במשולב.