רע"א 11873-04-15

על החלטת בית המשפט השלום בנצרת (כב' השופטת נ' דלא מוסא) בת"א 51531-02-15 מיום 01.04.20185.

פסק דין

1.המבקשים הגישו תביעה כספית כנגד המשיב, ובד בבד ביקשו לעכב את יציאתו מן הארץ. בבקשתם הם טענו, כי המשיב מנהל את חייו בישראל ומחוצה לה, ובמשך תקופה ממושכת הוא נעדר מהארץ לצרכיו העסקיים והאישיים. כיוון שכך, מתקיים חשש ממשי להכבדה על ניהול ההליכים בתובענתם ועל ביצוע פסק הדין לכשיינתן, אם תצלח התובענה.

2.בית המשפט קמא נתן במעמד צד אחד צו עיכוב יציאה מן הארץ וקבע דיון במעמד שני הצדדים. במהלך הדיון טען המשיב, כי זה מכבר קיבל מעמד של אזרח ישראלי, והחליט להשתקע בארץ. לדבריו, הוא נדרש בעבר לנסיעות תכופות לבלרוס לצורך הסדרת עסקיו השונים וטיפול משפטי בעיזבון אביו המנוח. כעת מרכז חייו הוא בישראל, משפחתו מתגוררת בארץ, מצבו הבריאותי אינו מאפשר לו נסיעות תכופות, ואין כל יסוד לטענות המבקשים לעניין ההכבדה.

2.בסופה של התדיינות מצא בית המשפט קמא לבטל את הצו שיצא מלפניו במעמד צד אחד. בדרכו לתוצאה זו הוא קבע, כי המבקשים לא הרימו את הנטל להוכיח קיומו של חשש סביר שהמשיב עומד לצאת מהארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת. השופטת קמא הנכבדה ציינה בהחלטתה, כי המשיב נחקר בעניין זה, והעיד כי נסיעותיו בעבר אכן היו נחוצות לצורך הסדרת ענייניו. עדות זו הרשימה את השופטת קמא כמהימנה. נוסף לכך צירף המשיב מסמכים, המאששים את גרסתו. למעלה מן הצורך ציינה השופטת קמא, כי אפילו יש ממש בטענת המבקשים, לפיה יש בכוונת המשיב לצאת את הארץ לצמיתות, לא הוכח כי יש בכך כדי להכביד על ניהול ההליך, שכן למשיב מונה עורך דין לייצגו. לכך היא הוסיפה, כי לא נטען מפי המבקשים, כי למשיב אין נכסים כלשהם בארץ, שניתן יהיה, באמצעותם, בבוא העת, לממש את פסק הדין.

3.על החלטה זו מלינים המבקשים, בבקשת רשות לערער שהניחו לפניי, כשהם ממקדים את טיעוניהם בסתירות שנפלו לטענתם בגרסת המשיב. הם טוענים, כי לא ניתן הסבר סביר לשאלה, מדוע נעדר המשיב מהארץ כ-18 חודש במהלך השנתיים וחצי האחרונות, וכי לא הוכח שלמשיב מקור פרנסה בישראל. מאידך, הם מוסיפים, הוכח כי אחת מבנותיו מתגוררת בבלרוס. לבסוף הם טוענים לשגגה שנפלה אצל בית המשפט קמא בכך שלא חייה את המשיב בהפקדת ערובה כלשהי.

3.לאחר עיון בבקשה על נספחיה לא ראיתי כי היא צריכה תשובה, ולכן אדחנה על אתר, בגדרה של תקנה 406 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. החלטת בית המשפט קמא מפורטת ומנומקת היטב. בית המשפט קמא התרשם באורח בלתי אמצעי מן המשיב, ולכך יש משקל, ומצא את גירסתו, לפיה בניגוד לנסיעותיו בעבר, עתה הוא בחר להשתקע בישראל, גירסה מהימנה, מה גם שהיא נתמכה בראיות שהוא הניח לפני בית המשפט. לבד מכך ניתן בהחלטה משקל נכון לפגיעה החוקתית בזכות התנועה, אם היה ניתן צו עיכוב יציאה מן הארץ, ונעשה איזון נכון בין זכות זו לבין יכולתם של המבקשים להיפרע מן המשיב אם יזכו בתביעתם. כאמור מעלה, ניהול המשפט לא ייפגע, כיוון שהמשיב מינה עורך דין שייצגו בהליך.

4.באשר לטענת המבקשים לפיה לא חויב המשיב בהפקדת ערובה, גם כאן לא מצאתי שגגה שנפלה מלפני בית המשפט קמא. חיוב בהפקדת ערובה כמוהו כפגיעה בחופש התנועה, ומשלא נמצא מקום ליתן צו לעיכוב היציאה, אין מקום גם, בנסיבות העניין שלפנינו, לחייב בהפקדת ערובה.

5.אשר על כן הנני דוחה את הבקשה. משלא נתבקשה תגובה, לא אתן צו להוצאות.

ניתן היום, א' סיוון תשע"ה, 19 מאי 2015, בהעדר הצדדים.