רע"א 1168-05-16 שיא ספיד בע"מ נ' דננברג

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בירושלים (כב' הרשם הבכיר ב' בן סימון) מיום 5.4.16, בו נתקבלה בעיקרה תביעת המשיב ונדחתה תביעתה שכנגד של המבקשת (ת"ק 3966-07-14).

2.המשיב רכש מן המבקשת בריכת שחיה תמורת סך 85,370 ₪, ושילם למבקשת את מלוא תמורתה. ימים ספורים לאחר ביצוע העסקה, ובטרם סופקה הבריכה, ביקש המשיב לבטל את העסקה. המבקשת ניאותה לביטול העסקה והשיבה למשיב את ששילם למעט סך של 5,786 ₪, אותם הותירה בידיה כדמי ביטול העסקה. סכום זה נחלק לסך 2,186 ₪ בגין עמלת סליקה ששולמה לחברת האשראי ולסך 3,600 ₪ בגין כיסוי סולארי לבריכה, אשר נטען כי נחתך במיוחד עבור המשיב (ר' חשבונית זיכוי מיום 31.12.12). המשיב הגיש תביעה קטנה להשבת יתרת התמורה שלא הושבה לו. המבקשת הגישה מצדה תביעה שכנגד על סך 22,349 ₪, בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, בשל ביטול העסקה, לרבות מלוא עלותו של הכיסוי הסולארי, שלושה ימי עבודה של פועלים שאספו וריכזו את פריטי ההזמנה, ברזים וצינורות שהותאמו להזמנתו של המשיב, ורשימה של אביזרים שהזמינה, לטענתה, עבור המשיב מספקים חיצוניים והמצויים עדיין במחסניה.

3.עיקר המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב גובה דמי הביטול אותם רשאית היתה המבקשת לגבות מהמשיב בגין ביטול עסקת הרכישה. המבקשת טענה כי מדובר בטובין שיוצרו במיוחד עבור המשיב על פי מידות ודרישות מיוחדות, ולפיכך זכות הביטול הנתונה לצרכן לפי תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א-2010 אינה חלה עליהם (ס' 6 לתקנות) (להלן – תקנות ביטול עסקה). כך במיוחד לגבי הכיסוי הסולארי לבריכה, שנחתך על ידה בהתאם למידות שנדרשו על ידי המשיב. עוד טענה כי חברת האשראי גבתה ממנה תשלום בגין סליקת כרטיס האשראי בעסקה שבוטלה ולפיכך היא זכאית לחייב את המשיב גם בסכום זה (ס' 5(ב) לתקנות ביטול עסקה). המשיב טען מנגד כי הבריכה וכן הכיסוי הסולארי שעליה, הינם 'מוצרי מדף' שזמינים לאספקה מידית וניתן למוצאם אצל ספקים ברחבי הארץ, וכי המבקשת לא עשתה כל מאמץ מיוחד להתאימם לצרכיו. עוד טען, כי חברת האשראי לא גבתה תשלום מהמבקשת עבור ביטול העסקה, ולפיכך המבקשת לא הייתה רשאית לגבות סכום זה.

4.בית משפט קמא, לאחר ששמע בהרחבה את עדויות הצדדים, לרבות מומחים מטעמם, דחה את טענת המבקשת כי מדובר במוצר מיוחד "שנתפר" לפי דרישותיו של המשיב וקבע כי הוכח לפניו שהבריכה היא מוצר מדף "הנרכש כיחידה אחת ונמכר כיחידה אחת", וממילא כי הכיסוי הסולארי התואם לה, ככל שאכן נחתך, תואם את הבריכות הקיימות בשוק, ועל כל פנים, ניתן להתאימו גם לבריכות קטנות יותר. באשר לעמלת הסליקה שגבתה חברת האשראי קבע, כי מן המסמכים שהציגה המבקשת עולה כי חברת האשראי גבתה מהמבקשת עמלה בסך 1,170 ₪, ולפיכך המבקשת רשאית לגבות סכום זה מן המשיב. בית משפט קמא הוסיף ודחה את התביעה שכנגד תוך שקבע כי "אינני מאמין לטענת הנתבעת כי נדרשו 3 ימי עבודה תמימים להכנת הבריכה ואינני מאמין לגרסתה לפיה מוצרים רבים הכרוכים בהזמנה זו ירדו לטמיון, כיוון שלא נמצא להם קונה". בית משפט קמא הורה, אפוא, למבקשת, להשיב למשיב את יתרת התמורה בגין העסקה, בניכוי עמלת הסליקה ובניכוי דמי ביטול בסך 100 ₪, בהתאם לסעיף 5 לתקנות ביטול עסקה. כן חייב את המבקשת בתשלום הוצאות משפט בסך 1,800 ₪, כולל שכר העדים. התביעה שכנגד, שהוגשה על ידי המבקשת, נדחתה במלואה.

5.המבקשת לא השלימה עם פסק דינו של בית משפט קמא ולפיכך הגישה את הבקשה שלפניי. בבקשתה היא חוזרת וטוענת כי הבריכה אינה מוצר מדף אלא בריכה מתוך סדרת בריכות אותן בנתה ופיתחה המבקשת, בהתבסס על ניסיונה והכרתה את שוק הבריכות, וכי למעשה מדובר ב-36 פריטים שונים שחוברו יחדיו ליחידה אחת שתענה על צרכי המשיב. עוד היא טוענת כי הכיסוי הסולארי נחתך במיוחד, בהתאם להזמנתו של המשיב, ולפיכך מדובר בטובין שיוצרו במיוחד עבור המשיב לפי דרישותיו המיוחדות, שלא ניתן לבטל את עסקת רכישתם. המבקשת מוסיפה וטוענת כי היה על בית משפט קמא לחייב את המשיב עבור יעוץ, הדרכה והכוונה שניתנו לו על ידי המבקשת וכן עבור "הכנת הציוד למסירה", שכן המשיב ניהל עם המבקשת מו"מ במשך כחמישה חודשים, עמד על טיב המוצרים, קיבל מספר הצעות מחיר, ואף נשלח מתקין מקצועי למקום ההתקנה המיועד על מנת לבדקו לפני ההתקנה. עוד מלינה המבקשת על חיובה בהוצאות המשיב.

6.לאחר שעיינתי בבקשה ובחנתי את תיק בית משפט קמא, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות בלא צורך בתגובה.

7.ס' 14ו לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 ותקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א-2010 שהותקנו מכוחו, מאפשרות לצרכן לבטל הסכם לרכישת טובין, בתנאים המנויים בתקנות, גם אם לא נתקיימה עילה חוזית לביטולו ורק בשל חרטת הצרכן. זכות ביטול זו איננה חלה, בין היתר, על "טובין שיוצרו במיוחד בעבור הצרכן על פי מידות או דרישות מיוחדות" (תקנה 6(א)(2) לתקנות). בענייננו, בית משפט קמא קבע בפסק דינו כי הבריכה וכן הכיסוי הסולארי אינם בגדר טובין שיוצרו במיוחד עבור המשיב. כן דחה את כל טענות המבקשת בתביעתה שכנגד כבלתי מהימנות. בית משפט קמא ביסס קביעותיו אלה על התשתית העובדתית שהונחה בפניו, לרבות עדויות הצדדים ועדויות מומחים שנשמעו לפניו, וכן על ממצאי מהימנות שקבע. הכלל הוא כי בית משפט של ערעור אינו נוהג להתערב בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות של בית משפט קמא, אשר לו היכולת להתרשם מן העדים באופן בלתי אמצעי. הדברים נכונים במיוחד נוכח המדיניות המצמצמת הנקוטה בכל המתייחס להתערבות בפסקי דין הניתנים ע"י בית משפט לתביעות קטנות (רע"א 5773/05 גול טורס נופש ותיירות נ' שושנה ושמריהו לו, 24.7.05, רע"א 6006/14 מ.ל.ב.ס טכנולוגיות בע"מ נ' שחור, 8.12.14). אכן, לא מן הנמנע כי ביטולה של עסקה יסב נזק לעוסק. יחד עם זאת, נפסק בענין זה ש"אין מטרתם של דמי הביטול להוות פיצוי 'ריאלי' כנגד נזקיו של העוסק", אלא אך ליתן "פיצוי מסויים לעוסק לעניין ההוצאות המינהליות" שהוציא (ע"א 7187/12 צמח נ' אל על נתיבי אויר לישראל, 17.8.14, ס' סט לפסק הדין). למעלה מן הצורך יוסף, כי טענות המבקשת לזכאותה לפיצוי בגין יעוץ, הדרכה והכוונה שניתנו למשיב עוד בטרם התקשר עמה בעסקת הרכישה אינן מעוגנות בהסכם הרכישה או בדין.

8. גם בהוצאות המשפט אין מקום להתערב. הכלל הוא כי פסיקת הוצאות משפט מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית לפניה נדון העניין, אשר היא המודעת לדרך התנהלותם של בעלי הדין במסגרת ההליך. לפיכך נקבע, כי ערכאת הערעור תתערב בשיעור ההוצאות רק במקרים חריגים ביותר (ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פ"ד ס(1) 391 (2005)). ענייננו אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים.

הבקשה נדחית.